בפרשת שמות שנקרא ביום שבת ניפגש עם גלריה ייחודית של נשים, שכל אחת ואחת מהן בדרכה תורמת לשינויים ערכיים ומוסריים בחברה,שביסודה הינה חברה פאטריאכלית. ניפגש עם המיילדות, שמסכנות את חייהן, כי הן אינן יכולות לתת יד לשררה החורצת מוות על תינוקות בעת יציאתם לאוויר העולם. נפגוש בפרשה את בת פרעה, שבניגוד לשררה הגברית היהירה והבוטה של אביה, היא מעצבת בדרכה שלה ערכים הומאניים המקרינים על הסביבה כולה. הסביבה הקרובה אינה יכולה להישאר אדישה לנחשוניות המוסרית שהיא מגלה נגד גלי הרשע שאביה מעצב בארצו.
זו פרשה המשמיעה את הקול הנשי במלוא עוצמתו המוסרית ובנכנות לתת מעצמן למען השתתת ערכי צדק בחברה בה הן חיות.
אני מוצא לנכון לפתוח בסקירה קצרה מאד על דמות אישה-מנהיגה, המתגלית לראשונה בפרשה זו, וכוונתי למרים אחות משה ואהרון, מרים הנביאה. מה שהוצנע והובלע בפשוטו של מקרא, זכה להבלטה רבה בתורתם של חכמים . חז"ל לא הסתפקו בציון הפעולות, אלא התרכזו יותר בהבאת עולמה הפנימי של מרים לקורא ולמעיין בכתביהם.
חז"ל במגילה י"ב מנו את מרים, אחת מגיבורי הפרשה, כשניה בין שבע הנביאות המוזכרות בתנ"ך. בתענית ט' רואים במרים דמות שוות זכויות במשולש ההנהגה של דור יוצאי מצרים - משה, אהרון ומרים - "שלושה פרנסים טובים עמדו להם לישראל ואלה הם - משה , אהרון ומרים". הטקסט המקראי ממעט בציון התיאורים החיצוניים של הדמויות, הוא מתרכז יותר במישור ההגותי או בציון המעשים שנעשו. במקרה של מרים ישנה הרחבה רבה ושפע של תיאורים מחמיאים לקסמה וליופיה הנשי של המנהיגה הכריזמטית והחכמה. במסכת סוטה יב, ע"א אנו קוראים - "היו פניה דומים לצוהרים, וכל הרואה אותה מוליך קסמה ויופיה...". במסכת ברכות מח, ע"א אנו למדים, שמרים כבר מילדותה בלטה "בדעתה, בדעתנותה, בחוכמתה ובתבונתה ..."כך שהחברה הישראלית בתהליך של יציאה מעבדות לחרות, על עליותיו ומורדותיו, נשבתה בשילוב של חוכמה ויופי, שהקרינה מרים המנהיגה ולא רק בהיותה אחות משה ואהרון, כפי שרבים מסתפקים להציגה.
גם בזכרון ההיסטורי משתלבת מרים בזכות אישיותה ופועלה כמנהיגת העם בדרגה אחת עם שני גברים. מאות שנים לאחר יציאת מצרים הנביא מיכה המורשתי, שניבא בימי יותם, אחז וחזקיהו, מלכי ארץ יהודה, מזכיר בפרק ו' פס' 4 - "...מבית עבדים פדיתך, ואשלח לך את משה, אהרון ומרים". לדברי מיכה המורשתי, מרים היא באותו מעמד, באותה דרגה כמו משה ואהרון, זו השלישיה המנהיגה שחילצה את עם ישראל מבית עבדים בדרכו הקשה לקראת מימוש חיי חרות.
בת פרעה, המיילדות ומרים מוכיחות לנו שכל אשה כמו כל גבר יכולה לקום ולהשפיע על מציאות עריצה וחשוכה, ואין זה חשוב לאיזה עם אנחנו משתייכים, כפי שכותבת פרופסור נחמה ליבוביץ בגליון לפרשת שמות - "אין צדיקות או רשעות תוצאה של השתייכות לאומית או גזעית".
כבר בילדותה מופיעה בפנינו מרים עם כוח תושיה ונכונות לעשיה בלתי שגרתית, כמי שסייעה רבות להצלת משה אחיה מכף בית מצרים. מרים צפתה את האפשרות שהילד משה עלול להעלם לעד מבית הוריו לכן היא נוקטת יוזמה (שמות , ב' 4-10). אף על-פי כן לא נמנעה בבגרותה מלהתעמת עם משה אחיה בנושאים שלא היו לרוחה. מרים מגבשת לה דעה בדבר האופי של חיי משפחה ודרך התנהלותה. כאשר היא רואה דבר פגום בחייו האישיים של אחיה המנהיג, היא מתריסה כלפיו ומגנה אתו (במדבר י"ב 1-3). היא מתעמתת איתו לא מדרגה נמוכה של אשה, אלא כשווה לו .
אהבת העם למרים המנהיגה, בת עמרם ויוכבד, באה לידי ביטוי מוחשי בעיכוב המשך המסע במדבר "עַד הֵאָסֵף מִרְיָם" (במדבר י"ב 15). בעיני רוחי אני רואה את העם מלווה אותה בדרכה האחרונה, את האשה-המנהיגה האהובה, כשהם שרים ברטט ובהתרגשותה את שירתה הנפלאה - שירת הים.
הפרשה שלנו תובעת מהמפלגות הדתיות במיוחד ומכל המערכת הפוליטית, על כל מפלגותיה, להכיר בסגולות היחודיות של האישה בתפקידי מנהיגות. מצערת העובדה, שבמערכת המחוקקת והמבצעת לא קיבלו הנשים את המקום הראוי להן. מצערת עוד יותר העובדה שקיימות מפלגות, מימין ומשמאל, שזכו לקולות רבים של נשים במערכת הבחירות, אך מקומן נפקד מהמערכת הפוליטית, המייצגת את המפלגה בכנסת ישראל. תופעה זו דורשת תיקון.