הדרישה להקפאה של הבנייה בכל ההתנחלויות, כולל בירושלים, כתנאי להסכמת הרשות הפלסטינית למשא-ומתן, היא דרישה אולטימטיבית, שבאמצעותה הרשות מקבלת הישג מישראל, מבלי שישראל מקבלת עליה כל תמורה. אני מתנגדת להקמתן ולקיומן של ההתנחלויות, אך רואה בדרישת ההקפאה מגמה ברורה לקבל, מבלי לתת כל תמורה. עד הזמן האחרון הפלסטינים לא העלו את הדרישה להקפאה כתנאי להסכמתם למשא-ומתן. הנשיא ברק אובמה דרש הקפאה, וכך העלה את אבו מאזן על עץ שהוא התקשה לרדת ממנו. הבעיה העיקרית בקונפליקט הישראלי-פלסטיני איננה ההתנחלויות. מנחם בגין פינה את כל ההתנחלויות מסיני תמורת שלום עם מצרים. אריאל שרון פינה את כל ההתנחלויות ברצועת עזה (מתוך תקווה שהטרור משם ייפסק, והתוצאה הייתה יותר טרור). הצעת קלינטון-ברק בקמפ-דייוויד כללה הצעה הוגנת לפתרון נושא ההתנחלויות: פינוי ההתנחלויות המבודדות, וריכוז השאר בגושים שיסופחו לישראל תמורת פיצוי טריטוריאלי לרשות. ההצעה נדחתה בידי יאסר ערפאת, בתמיכתו של אבו מאזן, משום שההצעה לא כללה את "זכות השיבה". מאז, הדרישה ל"זכות השיבה" לא השתנתה. לב הסכסוך הוא "זכות השיבה". כל אדם בר-דעת מבין שיישובם של הפליטים בישראל יהפוך את היהודים למיעוט, ויביא קץ למדינה היהודית "באורח דמוקרטי". "זכות השיבה" היא סוס טרויאני לחיסולה של מדינת היהודים. יש קונצנזוס רחב בישראל נגד "זכות השיבה". כל עוד הפלסטינים מסרבים לשקם את הפליטים מחוץ לישראל, אין סיכוי לשלום. ישראל מסרבת להתאבד. ישראל קלטה עד היום יותר מ-100,000 פלסטינים, שהצליחו להתיישב בישראל באמצעים חוקיים ובלתי חוקיים. ישראל איננה מסוגלת לקלוט פליטים נוספים, משום שהיא תחדל להיות מדינה יהודית. לעם ישראל, כמו לכל העמים, יש זכות להגדרה עצמית ולמדינה, במולדתו ההיסטורית של העם היהודי. כדי להגיע לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני, חייבים שני הצדדים לקבל את עיקרון ההדדיות. על כל ויתור ישראלי חייב לבוא ויתור פלסטיני. רק כך ניתן להתקדם במשא-ומתן. הצעתי להסכם ישראלי-פלסטיני, על-פי עיקרון ההדדיות:

• כאשר ישראל תסכים להקפאת הבנייה מחוץ לגושי ההתיישבות, הפלסטינים יפסיקו את ההסתה נגד ישראל כלפי פנים וכלפי חוץ.

• כאשר ישראל תפנה את השכונות הפלסטיניות במזרח ירושלים (בקו א-זעיר - אום-טובא), הפלסטינים יוותרו רשמית על הדרישה ל"זכות השיבה" לישראל.

• כאשר ייחתם הסכם לגבי סיפוח גושי ההתיישבות לישראל תמורת פיצוי טריטוריאלי לרשות הפלסטינית, יתחיל פרויקט בינלאומי ליישוב פליטים ברשות הפלסטינית. בשלב זה ישקמו את הפליטים החיים בגדה המערבית, ויעבירו 125,000 פליטים מלבנון לפלסטין, תמורת שיקומם של 300,000 פליטים בלבנון בפרויקט בינלאומי. זה צריך להיות אינטרס של הקבוצה הסונית בלבנון, שכוחה יגדל לעומת הקבוצה השיעית.

• ייקבע קו הגבול בין ישראל לפלסטין, יסוכמו סידורי ביטחון, ישראל תפנה את נווה-יעקב, עטרות ופסגת-זאב, וירדן תקלוט - באמצעות פרויקט בינלאומי - את 450,000 הפליטים מסוריה.

• ייערך הסכם בנוגע לרכוש הפלסטיני בישראל, הרכוש היהודי במדינות ערב והרכוש ביישובים שיפונו, וייערך הסכם על השימוש במים.

• העיר העתיקה בירושלים והכפרים הערביים הצמודים לה, כולל הר הבית, יהוו יחידה נפרדת, שתנוהל בידי נציגי שלוש הדתות. מדינות ערב והרשות הפלסטינית יכריזו על סיום הסכסוך, ועל הכרה בישראל כמדינת היהודים. הפלסטינים יכריזו על הקמת מדינת פלסטין.

רק בהסכם דומה לזה, הבנוי על-פי עיקרון ההדדיות, ניתן לסיים את הסכסוך.