לצערי, לא נתפסת פרשת השבוע וכמוה התנ"ך כיצירה עצמאית, שניתן לקרוא בה ללא תיווך פרשני. התיווך הפרשני באילו הימים מתעל את הטקסט המקראי למחוזות כואבים, שלצערי, איבדו את שפיותם ומעניקים נדבכים לשנאה חסרת מעצורים כלפי הזר - אם הוא ערבי בן הארץ הזו או מהגר עבודה שבא לכאן. למעשה הקול האוניברסאלי ההומאניסטי קיבל נוק אאוט במציאות חיינו כיום, במיוחד מצד העולם הרבני המייצג "המוסמך" של התיווך הפרשני. ועל כך אני מצר.
ניטול לדוגמה את המפגש על-פי הבאר בין צפורה המדינית בת כהן מדיני עם משה. מפגש, בו נחלץ משה, בן העם העברי, לעזרתה של הנערה צפורה, שהייתה במצוקה קשה כתוצאה מהתנכלות רועי צאן אלימים. המפגש בחיק הטבע הצמיח אהבה, שהביאה אותם בברית נישואים. נישואים שזכו לברכת האב של הנערה. אביה של צפורה מתואר, כמי שעודד לכך שיביאו לביתו את משה, הפליט הבורח מאימת המשפט בארץ מצרים.
צפורה היא בידואית-מדינית "כשרה", בת ליתרו, כהן בכיר של דת זרה. המפגש החטוף והמקרי בחיק הטבע, סמוך לבאר המים, בין משה והאישה הבידואית-המדינית,ללא כל מנגנוני גיור, הביא אותם להקמת תא משפחתי ולהמשכו הטבעי - "(צפורה) וַתֵּלֵד בֵּן, (ומשה) וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גֶּרְשׁוֹם,
כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה."
משה הוא מצאצאי לוי. ללוי אח בשם יוסף. בהיותו רחוק מארצו נשא לאשה את אסנת המצריה, ומנשואים אלו נולדו הילדים אפרים ומנשה, אבות לשבטים בעלי משקל סגולי וייחודי בחברה הישראלית. ללא שום מערכת גיור מתלהמת בנוסח
אלי ישי והמפלגות החרדיות, הפרשה שלנו מורה על כך שישנה דרך אחרת.
לצמרת המנהיגה את עם ישראל "חדרה" אשה בדואית-מדינית, רעייתו של מנהיג עם העבדים, עם ישראל. כמוה עוד לפניה "חדרה" לצמרת אם של שני שבטים בכירים - מנשה ואפרים - הרי היא אסנת המצריה. מצריה "טהורה" ובדואית-מדינית "טהורה" הן אמהות לצאצאי יהודים "טהורים".
בפרשה שלנו לא הופנה לעברה של אשת משה רבנו, הבדאות-המדינית, המשפט האוילי מהמקורות - "קשים גרים לישראל כספחת". כמו שמשה קיבל לחיקו את צפורה המדינית, כך נהג גם בועז כלפי רות המואביה, בדיעבד הסבתא רבא של דוד המלך.
המפגש בחיק הטבע בתקופת קציר חטים הביא לקשר בין בועז לאישה מארץ מואב. מפגש שהביא לברית נישואים, אליו נקשרה גם ההילה של המעשה הערכי ואנושי, שנהגה בת העם המואבי כלפי חמותה העבריה. כמו רות המואביה גם אחיאור העמוני נישא לגבורה עבריה בשם יהודית (ספר יהודית). מפגש אנושי בין אנשים יצר קשרים אנטימיים למרות המחיצות הדתיות והלאומיות.
צפורה היא רק נוודית מדינית. אבל רות ואחיאור שייכים לעמים מקוללים עמון ומואב, שהיו אסורים לחיתון - "לא יָבוֹא עֲמוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יהוה, גַּם דּוֹר עֲשִׁירִי, לא יָבוֹא לַהֶם בִּקְהַל יהוה עַד עוֹלָם". האיסור בספר דברים פרק כ"ג 4 נשאר חוור ומבויש מול העוצמות האנושיות שהחיים יודעים, עוצמות אנושיות שהביאו את בועז ורות המואביה בברית הנישואים, את יהודית עם אחיאור העמוני ובפרשה שלנו את משה רבנו עם הבדואית-מדיינית, צפורה.
בימים שהשנאה לזר משתוללת בארצנו, יש משמעות מיוחדת לקריאה בפרשת שמות. הימים האחרונים העשירו אותו באירועים אפלים. זורקים צמיג בוער לביתם של פליטים באשדוד, עורכים הפגנות נגד מכירת בתים לערבים בבת ים ובדרום תל אביב תוך קריאה לגירוש כל הזרים כולל מהגרי עבודה, וזאת על-רקע מכתב הרבנים, אלו שרואים עצמם המייצגים המוסמכים של התיווך הפרשני לטקסט התורני.
לכתובתם של האחראים למעשים הנתעבים אני זועק מתוך הטקסט של פרשת שמות -
הדמוניזציה שעשה שלטון רשע במצרים כלפי הזר - העברי, בל נעשה אותה דמוניזציה כלפי הזר - כלפי בן העם הערבי שחי כאן מאות רבות של שנים וכלפי מהגרי העבודה שמקרוב באו.נלמד מהפרשה שלנו איך מנהלים דפוסי חיים של כבוד איש לזולתו, משה העברי ויתרו המדיני. כן, משה העברי וצפורה המדינית. מחיצות דתיות ולאומיות לא מנעו מהם לבנות תא משפחתי. כמוהם יוסף ואסנת המצריה, בועז ורות המואביה, יהודית ואחיאור העמוני, דוד עם חתית וגשורית והרשימה עוד ארוכה.
בימים - שאנחנו שומעים בככרות את האמרות החיתיות נגד הזרים "השורצים" בתוכנו - נזכור ונשנן לעצמנו את פרשת שמות. פרשה, בה אנו למדים את משמעות המלה "שורצים" שהוטחה לעברנו. כאשר אליהו ישי, משנה לראש ממשלה בישראל, משתמש במלה "שורצים" לעבר הזרים הוא לא הפנים את פרשת שמות - הוא לא קרא את הפסוק "...וּבְנֵי יִשׁרָאֵל פָּרוּ וַיּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאד מְאד וַּתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אוֹתָם".
פרשת שמות תובעת מאיתנו להפסיק מייד את ההסתה נגד הזר, אם הוא הערבי, בן הארץ הזו כמוני, ואם זה הזר, מהגר עבודה או פליט.