כותל המזרח הקולינרי

על כביש החוף, בין הרצליה לתל אביב, ממוקמת בתחנת הדלק "פז" שמורת-טבע קולינרית, שגם בחלוף יובל-שנותיה לא נס עדיין ליחה. "אחמד את סלים" היא לא פחות מכותל-מזרח קולינרי, שעליו מתנוססים בגאון דיוקנאותיהם מימים עברו של יצחק רבין והמלך חוסיין, כמו גם של עזר ויצמן ושמעון פרס, שנמנו בזמנם עם סועדיה המסורתיים ועם חביביו של אחד ממייסדיה, הטייס סלים. אהלן וסהלן מלצרים במכנסיים שחורים ובחולצות צחורות קידמו את פנינו, כמיטב המסורת המזרחית, ב"אהלן וסהלן" לבבי. פתחנו בצלחת עמוסה פלאפלים חמים ופריכים, עם טחינה משגעת ופיתות חמימות ועסיסיות. לצידם הוגשו צלוחיות נדיבות של חצילים קלופים ומבושלים ברוטב-עגבניות, מלפפונים חמוצים, לפת וזיתים, כשקנקן לימונדה טרייה מרווה את צימאוננו הרב ביום של קיץ חורפי. מתפריט העיקריות הזמנו חצי פרגית משופדת ובצידה מג'דרה ושעועית לבנה. היה ממש פנאן. שירות ושירותים אף שהיינו שבעים ומדושנים מעונג, לא העזנו לוותר על ה"בווריה" המיתולוגית של "אחמד את סלים". היא הייתה אוורירית, עשויה כיד המזרח הטובה, ולוותה בקפה ערבי מהביל מפינג'ו, על חשבון הבית. החשבון הסתכם ב-85 שקל, שעליו הוספנו תשר של 15 אחוז על שירות מהיר ואדיב מאין כמוהו, אלא שאת המסעדה נאלצנו לזכות רק ב-8 מ-10 הנקודות שבעצם הגיעו לה, בעטייה של צחנה נוראה שבקעה מן השירותים.