הטענה שטוענים נגדנו, שאנחנו נלחמים את המלחמות הקודמות, היא טענה נכונה בתכלית. עד שאנחנו מכבים שריפה אחת, מתלקחות להן מדורות אחרות והיצירתיות שייכת בלעדית לערבים. עד שהצלחנו להבין איפה אנחנו חיים, הטיחו בנו מונח חדש: "אינתיפאדה". עכשיו, נלחמים בבילעין ובנעלין כמו ב"אינתיפאדה" מבלי להבין שזו כבר לא אינתיפאדה, זו מלחמה מסוג אחר לגמרי והיא מחייבת היערכות אחרת, מתאימה ואפקטיבית. לא צריך להתבייש מללמוד איך עושים את זה בארצות השכנות לנו. אנחנו לא חיים בשווייץ. אין פה היגיון אירופי או אמריקני. לזכויות האדם במרחב הזה יש משמעות אחרת, ובג'ונגל הזה חייבים לנהוג כפראי-אדם אם רוצים לשרוד. טועים קברניטי המדינה החביבים שלנו בחביבותם ובחובבנותם. דברים כאלה צריך לגדוע בעודם באיבם. לפני שהם צוברים להם מוניטין עולמי. כדורי גומי וגז מדמיע אינם מרתיעים עוד, המחסומים אינם מועילים, ההכרזות על שטח צבאי סגור היו לחוכא ואיטלולא, עובדה, העסק ממשיך וממשיך, וחיילי מג"ב עומדים חסרי-אונים ומושמים ללעג בכל יום שישי. חמש שנים! מתי נתעורר? משום שאם נמשיך ככה לחלום חלומות באספמיה, מכוסים בחמימות עד למעלה מראשינו, יעירו אותנו בבהלה עם בקבוקי תבערה ורימונים חיים. למה אנחנו מחכים? ואולי, אין למדינת-ישראל תשובה הולמת והיא זקוקה לעצה...? הנה הזדמנות לכל הטוקבקיסטים: מה לדעתכם צריך לעשות או לא לעשות מול המציאות הזאת? קחו בחשבון את כל מה שנעשה עד היום ובעיקר את מה שלא נעשה, והביאו פתרון. רמז: עיון ולימוד מדוקדק של אירועי ספטמבר 1970 בירדן, יועילו מאוד!