הציבור מתבקש לסייע לי בהבנת הסוגייה הבאה: לפני שנה, בערך, שר האוצר ושר-העל לענייני כלכלה, החליטו להטיל מע"מ על ירקות ופירות. לרוע מזלו של ראש הממשלה, זאת אומרת שר-העל הכלכלי, כמה חברי-כנסת ושרים התנגדו למהלך, וכשהלה הבין שפוליטית יש לו בעיה, כינס מסיבת עיתונאים שבה הודיע חגיגית על ביטול הגזירה מפאת התחשבות בציבור, רחמנא לצלן. שר האוצר שישב לידו כמו חתול מעולף, לא פצה פה ולא צפצף למרות שעד אותה מסיבת עיתונאים הסביר בצורה פילוסופית המתאימה לכל נפש, מדוע כן יש להטיל מע"מ. כך זה בפילוסופיה. שנה אחרי המחזה המביש, מעלה שר האוצר את מחיר המים עד השמיים, את מחיר הדלק שבעקבותיו מעלים את מחיר הנסיעה בתחבורה הציבורית, את מחירי המזון - וכולם שותקים. אז מה ההבדל, לעזאזל, בין מים ודלק לבין ירקות ופירות?
הפוליטיקאים לא ממש עולים על בריקאדות כי זה לא רווחי מבחינה פוליטית; מפלגת העבודה אבודה עם ברק ובן-סימון שסוף כל סוף, נפל לו האסימון; שמחון שרצה קק"ל אך סגן שר הביטחון נזכר שיש לו געגועים לבית אבא; יחימוביץ' שאינה מפסיקה להילחם בטייקונים; כבל המסתכל לברוורמן מלמטה למעלה וברוורמן שאין לו מושג מה הוא עושה שם - אינה מסוגלת להושיע. ליברמן עסוק בערבים ובשמאלנים ומבקש את נפשם. אולי הוא מזהה את ההתנגדות להעלאת מחירי המים והדלק כהתנגדות פלשתינית-שמאלנית? אולי!
מה שנותר, ידידיי היקרים, הוא לצאת לרחובות העיר והעיירה כדי להפגין בצורה דמוקרטית נגד הצעדים הפסאודו-כלכליים של נתניהו-שטייניץ ולהיערך לחרם צרכנים, עד שהגזירות תעבורנה מן העולם. אם תצפו שאחרים יעשו עבורכם את העבודה, אתם טועים.