השנאה שמלבים ליברמן ופיילין

מפלגת ישראל ביתנו הקיצונית זוכה לתמיכת הציבור, כי היא מתחזה להיות המייצגת הבלעדית של ערכי הציונות היהודית. חשוב לכן להזכיר לאזרחי המדינה שהציונות הייתה תנועה אידיאולוגית חברתית פרגמאטית, שהתבססה בראש ובראשונה על ערבות הדדית וערכים יהודיים חברתיים. המפלגה הקיצונית של ליברמן לעומת זאת לא מכירה את הערכים הללו, והיא רק משתמשת במצוקות של עם ישראל כדי להשיג יעדים פוליטיים. הכאב, הייאוש והסבל של אזרחי ישראל הוא ה"דלק" שמזין את "מפלצת ליברמן", כאשר במקום להציג פתרונות מציאותיים בתחום המדיני והחברתי, המפלגה רק זורעת באמצעות דמגוגיה מלח על הפצעים של החברה הישראלית ומציתה בקרבה שנאת חינם. הניסיון של מפלגת ישראל ביתנו לסתום פיות בישראל, כפי שבא לידי ביטוי בשורה של חוקים גזעניים שיוזמים לאחרונה חברי כנסת מהמפלגה, הוא צעד פופוליסטי שרק חושף את פרצופה המפלצתי והמסוכן של המפלגה הזאת, שבאופן פרדוקסאלי מאיימת על חלום הציונות, יותר מאשר מחזקת אותו. הנקודה החשובה ביותר שצריך לזכור היא שליברמן עושה שימוש בסכסוך הישראלי-ערבי רק כדי להשיג תמיכה ציבורית, ושאם לא היה סכסוך הוא היה מפנה את השנאה כלפי קבוצה אחרת, כדי להשיג את אותה תמיכה. הנקודה הזאת מומחשת כאשר משווים בין אופן הפעולה של ישראל ביתנו, לבין אופן הפעולה של תנועה אחרת בעלת סממנים פשיסטיים דומים, כדוגמת "תנועת מסיבת התה" שפועלת כיום בארה"ב. שרה פיילין, שהיא המנהיגה הלא רשמית של התנועה הזאת, עושה שימוש באותם מנגנונים של ייאוש, כאב ופחד בחברה האמריקנית כדי להגדיל את הפופולריות שלה, מבלי שהיא חושבת באמת על טובת המדינה. פיילין אינה מציגה חזון שפוי למדיניות שתוציא את ארה"ב מהבוץ הכלכלי והמדיני, אבל היא כן זורעת שנאה בחברה האמריקנית, ובשיח אלים מאשימה את הדמוקרטים בכל הצרות של ארה"ב. באותו האופן שליברמן מאשים את כל ארגוני השמאל בבגידה בעם ישראל ולא מציג פתרון מעשי לבעיות המדיניות של ישראל, כך גם שרה פיילין מאשימה פוליטיקאים שתומכים בחיזוק מדינת הרווחה בבגידה בערכים האמריקנים, כשהיא מתעלמת מהמצוקות של החברה האמריקנית. לא ליברמן ולא שרה פיילין, שהפכה למודל פוליטי של הרבה מנהיגים, לא המציאו את מנגנון השנאה בפוליטיקה, שחצה את הגשר גם לישראל מהתנועות הפשיסטיות באירופה. הציבור חייב להבין שההתנהלות הפוליטית של ליברמן עומדת בסתירה מוחלטת לערכי הציונות, שבראש ובראשונה ייצגו אחדות שיתוף פעולה ואהבה בעם ישראל. חלום הציונות בנוי על היכולת שלנו אזרחי המדינה לחיות ביחד, למרות חוסר ההסכמות בינינו, ולכן תנועה שזורעת שנאה בקרב הציבור ומחדדת את הפערים האידיאולוגיים והדתיים, לא יכולה בשום אופן להיות גם ציונית. הציונות התחברה לדמוקרטיה הליברלית בדיוק בנקודה הזאת, כאשר ההנחה הבסיסית ביותר של הדמוקרטיה שאימצנו כאן היא שלכל אדם יש את הזכות להביע את עמדותיו, כל עוד הוא לא מערער את יסודות הדמוקרטיה. ארגוני השמאל בהפגנות שהם מקיימים בשטחים, ואפילו בשיתוף פעולה שלהם עם ארגונים בינלאומיים קיצוניים, אינם נכנסים לקטגוריה זאת, כי הם מאמינים שהם פועלים למען מדינת ישראל והחזון הציוני. אפשר להתווכח עם ארגונים אלה על הנושא ולא להסכים איתם, אבל בשום אופן אסור לנו להשתמש במנגנון השלטוני כדי לסתום פיות של ארגונים שפועלים בניגוד לתפישה של הרוב. הציבור חייב לקחת מליברמן את המונופול שהוא מנסה להשיג על הציונות, שבעקרונותיה רחוקה מתפישתו של ליברמן לא פחות ממה שהיא רחוקה מהשמאל הקיצוני. השנאה שמלבה ליברמן בחברה, סותרת - בראש ובראשונה - את היותנו עם ולכן אנחנו צריכים להוקיע אותה.