אנו רגילים לגחך לשמע תחזיות מזג האוויר, אך שם לפחות נותנים הצגה טובה על-ידי מגישים יפי מראה וקול, מפות סינופטיות משוכללות ועזרים טקטיים אחרים המסיחים את הדעת מחוסר הדיוקים. בחיים האמיתיים לא מפצים אותנו על תחזיות כושלות.
האירועים במצרים הפתיעו אותנו - ודווקא זה אינו מפתיע. איננו דוברים ערבית, מזמן לא ביקרנו שם, הקשרים הכלכליים לא היו מי יודע מה ואין לנו מקורות מודיעיניים שידווחו לנו בזמן על הסימנים המרובים; התבטאויות בתקשורת הזרה, בלוגרים וטוויטרים, הפגנות פה ושם בשנתיים האחרונות ובעיקר תסיסה מתמדת בשל שלטון היחיד, סתימת פיות, כליאת מתנגדים, עוני מחפיר לרוב האוכלוסיה ועושר כביר לקבוצה קטנה של הון שלטון. יש לנו אם כן תירוצים טובים למה לא ידענו, למה לא צפינו.
לעומת זאת, לא ברור מה התירוצים של מי שאמור היה לדעת; רק לפני שבוע הופיע ראש אמ"ן החדש, אביב כוכבי, בפני וועדת חוץ וביטחון בכנסת, והודיע חגיגית כי "אין כרגע חשש ליציבות השלטון במצרים". שר בכיר בממשלה, הידוע כמומחה לענייני מצריים וחבר קרוב של ראשי השלטון שם, ביקר במצרים עשרה ימים קודם למהומות ביחד עם ראש הממשלה שלנו, ובשובו דיווח בגאווה לתקשורת כי שלטונו של מובראק יציב ואין שום סיבה לחשוש לו. גם בעלי אינטרסים כלכליים ממשיכים לומר כי מה שהיה במצרים הוא מה שיהיה.
הדברים אינם חדשים. הגופים שההצדקה לקיומם היא לדעת מה אמור לקרות, פישלו בגדול במרבית המקרים. נפוליאון לא ידע כמה סמיך השלג ברוסיה שגרם למפלתו שם, כמו גם היטלר כמעט מאה וחמישים שנה אחריו, שפלישתו לפולין לא נצפתה מראש על-ידי צ'מברליין, והפצצת פרל הארבור במלחמת העולם השנייה לא נצפתה מראש על-ידי המודיעין האמריקני, כך גם נפילת החומה וקריסת ברית המועצות שבאה בהפתעה לאלפי אנשי המודיעין המערביים שהסתובבו שם.
כמו-כן, נדרש חילוץ חפוז של אמריקנים מטהרן כי איש לא חזה שהשאה ייפול ומשמרות המהפיכה יעלו לשלטון. לא נחזו התקרבותו של מועמר קדאפי למערב, הפיגוע במגדלי התאומים ועליית אל-קאעידה בכלל, ההתקדמות האירנית בתחום הגרעין כמו גם המאורעות בתוניסיה, וזו רשימה קטנה וחלקית בלבד. זה באשר לעולם.
ואצלנו? המצב אינו שונה בהרבה. מאז מלחמת ששת הימים, שהוכרעה במידה רבה על-ידי מודיעין מפורט לגבי שדות התעופה המצרים ומיקומו המדויק של כל מטוס ומטוס, אין לנו ביטחון כי ההשקעה האדירה במוסד ובאמ"ן, לרבות אמצעים אלקטרוניים והייטקיים משוכללים, אכן מצדיקה את עצמה. מלחמת יום כיפור הפתיעה את ממשלת גולדה ואת ראש אמ"ן זעירא, יוזמת סאדאת ובואו לארץ נחתו עלינו בהפתעה והרמטכ"ל דאז (מוטה גור) היה בכלל בטוח שזו מזימה לחסלנו.
נצחון החמאס בבחירות בעזה לא התאים לתחזיות והמהפך שעברה טורקיה ביחסה אלינו לא נחזה אפילו על-ידי ליברמן ו
דני איילון, כשם שאולמרט וחלוץ לא שיערו במלחמת לבנון השנייה מה היקף הטילים העומדים לרשות החיזבאלה ומה הטווח אליו הם מגיעים.
מיותר להזכיר כי אלי ישי לא ידע שלא ניתן לקיים שירותי כבאות סבירים ללא כבאים ומכוניות כיבוי, למנכ"ל הרכבת אין מושג היכן תצוץ התקלה הבאה ושמונת המופלאים של מפלגת העבודה לא העלו על דעתם כי ברק וחבריו יקדימו אותם ויערקו ממפלגתם. אך זה כבר סיפור אחר.
בכלכלה המצב דומה. במפתיע לא קרסו הבנקים בארץ למרות התחזיות לאחר וועדת ברודט (הפרדת נכסים ריאליים) ולאחר וועדת בכר (הפרדת קופות הגמל והייעוץ הפנסיוני), המשבר העולמי בשוקי ההון בשנת 2000 בא בהפתעה לנו ולעולם וכמוהו המשברב-2008.
גם התחזיות לגבי סיומם של משברים אלה לא התאמתו הן לטובה והן לרעה, ואפילו מחירי מניות הגז לא קרסו לאחר דוח שישינסקי. לאור כל אלה מצחיק לקרוא במוספים הכלכליים תחזיות של "ראשי המשק" על מדדי הכלכלה בשנה הבאה.
המדד, האבטלה והצמיחה אינם מכפיפים עצמם לצערנו להתנבאויות של המומחים. כל זה אינו מפריע כמובן למנהלים הבכירים ולכלכלנים להתנבא ולפרשן שוב ושוב. הראו לי תיק השקעות מוצלח לאורך זמן, ואני מבטיחכם כי בעליו לא שעה לתחזיות מומחי שוק ההון.
ואם נחזור למה שקורה במצריים - כל מי שלא ידע שמשהו עומד לקרות שם, מסביר לנו עכשיו שהסימנים היו ברורים, ויודע לנבא מה יקרה מחר.
מה המסקנה? ראשית, לא לכל הנחה מסקנה בצידה. שנית, תמיד עדיף לנתח את העבר מלצפות את העתיד; הסיכוי לכישלון נמוך יותר. שלישית, אין לנו לסמוך אלא על עצמנו, לוודא שיש בבית חדר ביטחון, אולי לחסנו כנגד רעידות אדמה, קצת מלאי מזון בסיסי וקצת ואלוטות מתחת לבלטות.