כשמלאו למדינת ישראל שבעה-עשר אביבים, היא כוננה יחסים דיפלומטיים עם גרמניה המערבית, וכשהגיעה לגיל זיקנה, בשנתה השישים, עשתה אנגלה מרקל הקנצלרית של גרמניה המאוחדת מחוות ידידות למדינת ישראל בהגיעה עם חצי מחברי ממשלתה לירושלים לישיבה חגיגית עם ממשלת ישראל (גרמניה עורכת ישיבות ממשלה משותפות עם עוד חמש מדינות, אך כולן באירופה).
אהוד אולמרט, ראש הממשלה דאז, קיבל את פניה בשדה התעופה כפי שמקבלים נשיא אמריקני. הקנצלרית הוזמנה לנאום בכנסת, כבוד השמור לראשי מדינה נבחרים בלבד. "האקונומיסט", בהתייחסו למחוות ההדדיות, הגדיר את גרמניה כחברה הטובה השנייה של מדינת ישראל. ייתכן שמאז ממשל אובמה, היה "האקונומיסט" משדרג את גרמניה לידידה הטובה ביותר.
האירוניה והאבסורד הם מחומריה הניכרים של ההיסטוריה, והמציאות שגרמניה נוטה חסד למדינת ישראל באופן כמעט עקבי, הן במישור היחסים הבילטרליים והן במוסדות האיחוד האירופי (הייתה זו גרמניה שדחפה את האיחוד האירופי בשנת 2000 לאשרר הסכם התאגדות עם ישראל שנחתם חמש שנים קודם לכן) היא אחת ממרכיבי האירוניה ההיסטורית. גרמניה היא שותפת הסחר של ישראל השנייה בגודלה, כשהיקף הסחר בין שתי המדינות הוא בסך שבעה מיליארד דולר. מזה שנים רבות, עוד לפני כינון היחסים הדיפלומטיים עם ישראל, הגיעו למדינה מגרמניה נשק וטכנולוגיה צבאית חשובה ביותר. קשרי המדע והתרבות הם בהיקף שאין לו אח ורע ביחסי ישראל עם כל מדינה אירופית אחרת. גם בהופעותיה בפורומים חוץ-אירופיים, כגון בפני הקונגרס האמריקני, הצהירה מרקל כי מי שמאיים על ישראל, דינו כמי שמאיים על גרמניה, ובכך היא עצמה שידרגה בפני אומות העולם את נוסח היחסים בין שתי המדינות למעמד של "יחסים מיוחדים", נוסח שהיה שמור עד אז ליחסי ישראל-ארה"ב.
הסכמתה של ממשלת אולמרט למעורבות אירופית, ולא רק אמריקנית, בניסיונות הבלתי נלאים להביא לידי הסכם בין ישראל לערבים, נבעה אף היא, ככל הנראה, מתוך אמון שגרמניה תכוון את האיחוד האירופי לפעול כמתווך הוגן. אלא שגם המציאות האירונית מסובכת בתוך אבסורד משל עצמה. ממשלות גרמניה מאז ממשלתו של אדנאואר הן נוחות לישראל, והקנצלרית הנוכחית - שהיא חביבה ולא מחמיצת-פנים כמו קתרין אשטון, "שרת החוץ" של האיחוד האירופי - מפזרת מחוות דיפלומטיות ביד נדיבה - אך כל אלו אין בהם כדי להצדיק אופוריה ישראלית ואמון בלתי מסויג בתמיכה גרמנית בכל הנוגע לאינטרסים אסטרטגיים של מדינת ישראל.