ידעתם שבלוגרים הם עם של סחטנים, שאין להם קוד אתי, שהם קולקטיב של מניאקים רודפי-בצע? באמת לא הייתם מודעים לזה? למדתם משהו. חטאי הבלוגוספירה מוצגים לראווה בכתבה שפורסמה בדה-מרקר. הכתבה מבליטה זאת, החל בכותרת וכלה בתכנים שבה, ואילו את מה שצריך להבליט היא מצניעה. לא ברור מדוע; אז מה אם פרסום בבלוגים בארה"ב דורג במקום השני כזירה שזוכה להצלחה...
כתבותיה של העיתונאית המסוימת שפרסמה כתבה זאת, ערכיות בעיניי. הן מביאות לזירה התקשורתית חומרים ובהם מידע חשוב ועדכני. יש לעיתונאית זו עין בוחנת. ייאמר לזכותה שהיא כותבת מהר, ישר ולעניין, על כל חידוש טכנולוגי ועל חדשות מעולם הטכנולוגיה. כתיבתה רהוטה ומה שעובר תחת ידיה ויוצא ממכבש הדפוס או מופץ דרך הפורטל הדיגיטלי, אין כל סיכוי שבעולם שנעבור דרכו בלי לעיין בו.
במפתיע, מגיחה מתחת ידיה גם כתבה "צהובה" ממש (!), ואני תוהה מדוע. מאין בא לה הדימוי שעולה מתוך הכתבה שלה על ספירת הבלוגים. רק משום שמדובר ברשימה שהפיצה שמנכ"ל אפל גוסס, או בשמועה על הצבעה מזויפת בהקשר ל"אח הגדול"? (ופליטת הפה של יורם זק).
עד היום זכו בלוגרים למחמאות על פרסום ידיעות שאיש לא היה מוכן לערוב לאמיתותן והסתבר שבלעדי הפרסום בבלוג, לא הייתה חשיפה הולמת לעיוותים המשוועים לכך (כמו החשיפה על האינטימיות בין
ביל קלינטון ומוניקה לוינסקי בבלוג
DRUDGE REPORT). איך השתנו דברים מאז ההערכה שניתנה לבלוגוספירה ומדוע?
רבים מבין הבלוגרים בעולם (בעיקר בספירה האנגלו-סכסית) מצליחים להתפרנס מכתיבת רשימות. אריאנה הפינגטון היא אחת מבין אלו שהצליחו. כולנו יודעים שאין תמימות-דעים לגבי איכות הכתיבה בבלוג העיתונאי שלה. רבים עוד זוכרים איך
שמה נקשר עם שמו של
נחום ברנע ב-2009. אך למרות הכל, הבלוג המוכר בשם "הפינגטון פוסט" מעודכן ומצוטט מאוד. אולי מישהו מתרגש יתר על המידה מכך שאריאנה הפינגטון הצליחה למכור את הבלוג שהקימה ל-AOL תמורת 315 מיליון דולר? אגב, במסגרת העסקה המדוברת ביותר כיום, היא מונתה לעורכת הראשית של כל מותגי התוכן של AOL.
אך הכתבה המסוימת עליה אני קוצפת, מורידה מערכה של הבלוגוספירה. עולה ממנה גזר-דין חמור לגבי בלוגרים. ניקח לדוגמה את המשפט הבא, שהופיע בכתבה: "סוגיית האתיקה – או היעדר האתיקה – אצל בלוגרים עלתה השבוע שוב", או "הרבה פעמים אני נכנעת לסחטנות רק כדי לא להעמיד את המקרה למבחן", אומרת דוברת של אחת מחברות התקשורת הגדולות בישראל (!), ויש מי שמאשר את הדברים אך מסייג ואומר: "יש לא מעט בלוגרים שמתנהגים בצורה מבישה. יש לכמה מהם תחושת חשיבות עצמית לא פרופורציונלית למשקל האמיתי שלהם. קצת צניעות לא תזיק להם".
אסיים בכך שהייתי מעדיפה במקום הכותרת (כן, אני יודעת שלא העיתונאית קובעת מה תהיה הכותרת ובכל זאת, אינני מטילה ספק שהכתבה שירתה כאן מישהו מעולם העיתונאות) "פוסט טראומה", כותרת אחרת שהוצנעה במסגרת ובאותיות קטנות: "ככל שאני יודעת,
הבלוגרים הוותיקים, אלה שיש להם בלוגים גדולים ויציבים עם אלפי ועשרות אלפי קוראים, לרוב לא מתנהגים ככה. זה קורה בעיקר אצל בלוגרים בעלי בלוגים קטנים".