לכינוי הקומות בבניינים יש תקן המסדיר שיטה אחידה למטרה זו. הנושא כלול בתקן 166 שתכליתו הינה לקבוע שיטה לכינוי הקומות בבניינים.
בבניין מגורים רב קומות במרכז הארץ, נמכרו הדירות שלא על-פי התקן בכינוייהן מבחינת מיקומן. בבוא היזם לרשום את הבניין במשרדי הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה לשם קבלת תעודת גמר ואישור אכלוס הבניין הוא נדרש להסדיר את כינויי הקומות בהתאמה לתקן, כתנאי הכרחי לאישור האכלוס. יובהר כי כינוי דירה בניגוד לתקן - מהווה ליקוי בניה.
כך נוצר מצב כי מי שרכש דירה שבחוזה המכר ובמפרט הייתה רשומה כדירה אשר ממוקמת בקומה 6 - מצא את עצמו מקבל דירה בקומה 5, ומי שרכש דירה בקומה 17 - מצא עצמו מתגורר בסופו של יום בדירה שהיא בקומה 16. לכאורה, עניין שולי של רישום, אך למעשה - כל הגבהת קומה הייתה כרוכה בתוספת תשלום, כך שמדובר בנושא מהותי בעל ערכים כספיים.
יוחאי בחר תחילה דירה בקומה 9 לכיוון הים, אך במחשבה שנייה - שדרג את מיקום הדירה והמיר את בחירתו לדירה אחרת בקומה 10. וזאת עשה, כדי שיוכל לענות בגאווה לכל מי שישאל אותו באיזו קומה הוא גר - "קומה עשר!" - תרתי משמע. התענוג הזה של יוחאי - נגוז, כאשר הוא מצא עצמו, בניגוד לבחירתו שהייתה כרוכה, כמובן, בתוספת תשלום - גר בקומה 9.....
יוחאי [אדם אחר; במקרה עם שם זהה] בחר דירה, אף היא עם נוף לכיוון מערב, אולם כשהתברר לו כי הדירה אותה בחר מצויה בקומה 13, וכמי שמאמין באמונות טפלות, מיד ויתר על הנוף לים ועלה לקומה 14 ללא כיווני נוף כפי שרצה בתחילה, כי באותה קומה הדירה עם הנוף הנכסף נמכרה לאחרים. זאת עשה, ובלבד שהדירה בה יתגורר לא תכונה דירה בקומה 13...
מיותר לציין כי הדבר היה כרוך בתוספת תשלום. אלא שלאחר קבלת הדירה, בניגוד לבחירה המושכלת של יוחאי [זה אשר מאמין באמונות טפלות] ובניגוד למוסכם, מצא עצמו מתגורר בדירה ללא נוף לים, וכמובן, בקומה 13...