איסור העסקתם של
עובדים זרים במשקי-בית ישראלים הוא, לכאורה, עבירה על החוק, אבל בפועל זו גזירה שהציבור מתקשה לעמוד בה. לאיסור הזה יש תירוץ כושל של "פגיעה בפרנסתם של עובדים ישראלים", שאינו אלא אחיזת-עיניים.
המציאות בשטח מוכיחה כי העובדים הישראלים כלל אינם אלטרנטיבה ומישהו, שם למעלה, שגזר את הגזירה האומללה, חי מן הסתם בעננים. על פניו, עובד משק הבית הישראלי אינו מסוגל להתמודד אל מול העובד הזר, אם משום שאין לו מוסר-עבודה לשמו; אם משום שהוא נוהג לעשות את עבודתו כלאחר-יד; אם משום שהוא בא בתביעות מופרזות למעסיקו; אם משום השכר הגבוה שהוא מעז לתבוע ממנו; ואם משום שעל-פי הסטטיסטיקה הוא גם נוהג להעלים דברים מן הבית.
העובדות בשטח מוכיחות כי העובד הזר לויאלי יותר, מסתפק בפחות, אינו בא בתביעות סוציאליות, ובשורה התחתונה גם עושה את עבודתו נאמנה. יותר משיש בדברים האלה כדי ללמד סנגוריה על העובד הזר, יש בהם התרסה חמורה כנגד העובד הישראלי, שלא רק מבקש לסחוט את מעסיקו, אלא גם גומל לו רעה תחת טובה.
דברים בגו זו גם הסיבה, המובנת מאליה, שרבים וטובים נמנעים, במפורש, מהעסקתו של עובד ישראלי במשק הבית. עם החבורה הנכבדה הזאת נמנים רבבות מעסיקים, שאינם נרתעים מן הגזירה שנכפתה עליהם על-ידי החוק. הם פשוט מפרים אותה בנפש חפצה. וכאשר בין המפרים כלול גם היועץ המשפטי לממשלה, הרי שיש דברים בגו. אחרי ככלות הכל, היועץ,
יהודה וינשטיין, הוא האיש האחרון שיהיה מוכן לעבור על החוק. חוברים לו, בין היתר, גם שר הביטחון
אהוד ברק, הבדרן אלי יצפאן והדוגמנית מירי בוהדנה, שכבר נתפסו בעבר ב"קלקלתם".
ובכל זאת מעדיפה, כהרגלה, רשות האוכלוסין וההגירה לעשות רוח. בעצם הימים האלה היא יוצאת במבצע-אכיפה ארצי מוגבר נגד העסקתם של העובדים הזרים במשק הבית. כנגד כל מי שיעבור על החוק היא מאיימת בכתב-אישום פלילי ובקנס שעלול להגיע עד ל-116,000 שקל.
אלא שלפני שהיא מבקשת לערוך את מבצע ההפחדה המיותר שלה, מן הדין שמישהו, שם למעלה, ימצא את המוצא האלטרנטיבי הראוי. ובמטותא ממנו, שיואיל, לפחות, לגלות לכולנו היכן, באמת, מסתתרים אותם עובדים ישראלים, האמורים למלא, בנאמנות, את מקומם של עמיתיהם הזרים.