ההורים אודי ורותי פוגל וילדיהם יואב, אלעד והדס מתו מות קדושים בליל שבת, ו' באדר ב' תשע"א, ויישובם איתמר הפך לסמלה שותת הדם של ארץ ישראל היהודית הציונית שוחרת החירות והחיים. לב כולנו הוא עם בני משפחת פוגל שנותרו חיים, תמר, רועי וישי שהפכו סמל לא רק לעם היהודי כולו, אלא לכל בני האנוש ברחבי תבל הדוחים בשאט-נפש וללא תנאי אמירות צבועות המצדיקות את מעשה הזוועה הזה במוטיבים ובנימוקים פוליטיים שמאלניים פוסט-מודרניסטיים המצדיקים שחיטת תינוקות בני יומם כחלק לגיטימי במאבק הלאומי המתרחש מזה דורות בין יהודים לערבים בארץ ישראל.
אינני יודע כיצד חשים ארגוני "שלום" ישראלים למיניהם, והאם הם עושים היום חשבון נפש בעת שתוצאות עלילות הדם שלהם נגד מדינת ישראל במימון אויבי ישראל הן קציר-דמים שכזה.
ביום אבל זה נבוא אל שירתו של חיים נחמן ביאליק, ונשאל: "נקמה שכזאת, נקמת דם ילד קטן עוד לא ברא השטן - ויקב הדם את התהום...".
"ידינו עוד תשיג את המרצחים הנתעבים", אמרו מנהיגי המדינה וקציני צבאה, "ואל ייטול איש את החוק לידיו". האלו הנקמה והגמול הראויים לשחיטה הנוראה שהתרחשה לנוכח עיני עם ישראל כולו?
והעולם? הוא כמנהגו נוהג, ומהפוגרומים של קישינב ועד זעקת הנשרפים בשואה הוא כדרכו שותק ומחשה. רגיל הוא שיהודים יירצחו, הלא כך ייעשה לעם
שחלק ממנהיגיו היו שותפים לצליבת מבשר הנצרות, כ
דברי האפיפיור שהתפרסמו לפני מספר ימים.
הנה: רק לפני כשבוע ובעיצומה של המהפכה העוברת על העולם האיסלאמי, שסיבותיה בדיכוי ובשחיתות המתמשכים של מנהיגיו, וכאשר החל להסתבר כי הבעיה הפלשתינית איננה סיבת המשבר אלא תירוץ בלבד, לא שכח "העולם" של האו"ם להביא להצבעה החלטת גינוי להמשך ההתנחלויות, עליה הטילה ארה"ב כמי שכפאה שד וטו, תוך שהיא מציינת בנימוקיה המנוגדים לחוק הבינלאומי האותנטי כי "הן בלתי חוקיות" כביכול. אבל היום "העולם" הזה שותק לנוכח הטבח המבעית שתוכנן כמבצע ראשון של החמאס והרשות הפלשתינית בהחלטות ועידת חרטום של החמאס ואירן מלפני שבוע.
את הרצח ביצעו מחבלים ערביים בני דת האיסלאם, אבל בין שולחיהם תמצא יהודים המכוונים את הסכין והרובה אל לבה של ארץ ישראל היהודית שקמה לתחייה, עולה כפורחת על אפם ועל חמתם. והשנאה הזו, שנאת צוררים בני עמנו, היא המלבה את אש הדמים ומחזקת את המרצחים. מ
זאב שטרנהל ועד מאיר פעיל ומהאנרכיסטים של השמאל הקיצוני ועד ארגון J-Street, לא חזה עמנו מעודו בהטפה בזויה שכזו, שבה יהודים מטיפים בגלוי ומסייעים לרצח אנשים חפים מפשע מבני עמם. יהודים אלה הם השותפים הקוראים להרוג במתנחלים ולהקים בשם "השלום" מדינת טרור שתתבסס על דו-קיום נלעג של רוצחים מול נרצחים המקבלים בהבנה את מעשיהם.
והנה, בבוקרו של היום הנורא הזה עוד בטרם יבש הדם, יצאו מנהיגי המרצחים בצהלות שמחה, בברכות ובחלוקת ממתקים לעוברים ולשבים ברחובות רפיח, עזה ושכם. אמור לשמאל הקיצוני מי מנהיגיו, וראה את דמותו המוסרית הנקלית עד למיאוס.
אמר ראש הממשלה בהודעתו לאומה, שרצח יהודים לא יכתיב את מפת ההתיישבות בארץ ישראל. האומנם? לו רצה ראש הממשלה להוכיח במעשים את דבריו, מחובתו היה לומר קבל עם ועולם: איתמר היא עיר ואם בישראל! איתמר עוד תעלה כפורחת, עוד נבנך ותיבני, ואת אדמתך שרוותה מדם חמשת הקדושים בני משפחת פוגל שהצטרפו ל-ט"ו הרוגי מלכות של היישוב - לא נעזוב לעולם.
מות הקדושים באיתמר יהיה חשבון הנפש של האומה כולה בבואנו להתייצב במאבק איתנים מול "העולם" - זה העומד בחודש ספטמבר 2011 להכיר במדינת הטרור הערבית "פלשתין" בכל שטחי יהודה ושומרון - הקדמה לחיסולה של מדינת ישראל.