מסתבר, שדברים שרואים משם לא רואים מכאן.
מועמדותו של מר כרמי גילון ראש השב"כ לשעבר למשרת שגריר ישראל בדנמרק מן הסתם לא תעבור בשלום.
מועמדות אומללה זו, כמובן, מוטב לה שלא היתה מוצעת כלל ועיקר. אלא מאי? זהו אינדיקטור נוסף לתרבות, או נכון יותר, לחוסר תרבות השלטון במדינת ישראל.
מר גילון היה כזכור ראש השב"ב בתקופתו של רבין ז"ל.
מינויו סימן מהפך מנטלי. גילון היה מקובל כ"מומחה" לענייני יהודים. וכך הועמד בראש השב"כ "מומחה" לענייני יהודים במקום לענייני ערבים. מן התוצאות הבאושות, אנו - כלומר, אזרחי ישראל סובלים עד עצם היום הזה.
אולם "מומחיותו" של מר גילון לרבות השימוש במיני פרובוקטרים מסוגו של אבישי רביב לא עזרו.
יצחק רבין ז"ל נרצח ושמעון פרס מליץ היושר הנוכחי של מר גילון ניצל בנס.
סביר להניח, במגזר הפרטי שמנהל חברת אבטחה שכך היה עולה לאחד מלקוחותיו היה יורד מנכסיו. אולי היה עובר לתחום עיסוק אחר כמו קילוף תפודים, או גהצן בשירות ראש הממשלה.
במקומות ברוטליים יותר כמו בברית המועצות לשעבר סביר להניח שראש השרות היה נותר ללא ראש.
אך לא חלפה תקופה, ומר גילון החל להופיע בתוכניות ארוח ולהתבטא בנושא ביטחון שונים ומשונים.
הצניעות, הבושה וגם השתיקה כנראה אינו מתכונותיו הבולטות של הראש.
כעת, מסתבר שכושר ביטוי דיפלומטי וזהירות (שתיקה כבר אמרנו?) גם הן לא מתכונותיו המובהקות של מועמדנו המשובח.
לא נותר אלא לבדוק מי עומד מאחורי המינוי המוצלח.
כפתור ופרח, הלוא זהו שר חוצנו, שמעון הבלתי נלאה. האיש שכידוע אינו מחפש לעולם מישרה לעצמו. אך, מחפש גם מחפש משרות למקורביו.
מר פרס, שמעולם לא הבין שהוא לוזר בממדים פנומנליים ומעולם לא לקח אחריות על שום כישלון והלך הביתה. מביא לנו עתה כישלון ללא אחריות בזכות עצמו.
וכך הולך זרזיר אצל עורב והעם רואים את הקולות.