הפיגוע בירושלים, לאחר ההפצצות באשקלון, באשדוד והטבח באיתמר - מאשש את המסקנה שהערבים המכנים עצמם "פלשתינים", במיוחד החמאס, נחושים להדליק את המדינה באש התבערה שבוערת בכל ארצות ערב.
אם פעם חשבנו שמידת הבלגה מצידנו תרגיע את השטח ותמתן את המצב - אנו נוכחים בכל פעם מחדש, שרק תגובה חזקה ומהירה ככל האפשר, היא נוסחת ההרתעה הטובה ביותר.
על ההיסטוריה של מדיניות ההבלגה כבר למדנו מהקורות בתקופת השואה. כשמפקד היודנרט בגטו, רומקובסקי, אמר ליהודים: "אם ניתן לנאצים את מיכסת הילדים והזקנים שהם דורשים, אז הגוף יאבד יד, אבל הוא יישאר בחיים". התיאוריה שלו התנפצה כליל, כשבמשלוח האחרון למשרפות נלקח גם הוא.
גם הניסיונות הכושלים של המשאים-ומתנים כמו
הסכם אוסלו העלוב וכל האחרים, בהם הסכימו
אהוד ברק בהסכם וואי, ואולמרט ולבני אחרי כן, לוותר כמעט על כל שטחי יהודה ושומרון - לא רק שלא התקבלו על-ידי הערבים, אלא שליבו בהם את אש התשוקה לחסל את ישראל ומיד. הם הבינו מכך, עד כמה אנו חלשים וקטנים ברוחנו. אך לא היא.
מכות-נגד שהיכינו בהם (אך למרבה הצער לא סיימנו בהן את המלאכה) כמו במלחמת עזה האחרונה - היו גם כן לא מושלמות, בגלל שנטשנו את המלאכה לפני סיומה. ההפוגה שכאילו הושגה לפני שנתיים וחצי - הייתה רק כיסוי להתחמשות המתעצמת של החמאס, בתחמושת משופרת, שתביא לכך שטילים יעופו על כל אזורי ישראל.
האסטרטגיה של ההשהיה מצידנו - אינה חכמה. תוכניות הפתרון מוכנות. צריך רק אומץ ונחישות לממשן, ובמהירות. ראש הממשלה דחה את נסיעתו החשובה למוסקבה, ושר בטחוננו חוזר לשטח מניו-יורק. העם מחכה למימוש האומץ וההחלטיות של מנהיגינו.