את השאלה הנ"ל יש לחלק לשניים - האחד במישור הציבורי-ממסדי, השני במישור הפרטי-אישי.
ראשית - המישור הציבורי-ממסדי. תהיה אשר תהיה תשובת המשיבים לבג"ץ הנ"ל, ממילא, מטעמים של סודיות ובטחון המדינה, לא נוכל לערוך דיון ציבורי אמיתי בעניין ונצטרך לסמוך על שיקול דעתו של בית המשפט העליון.
מטעמים של סודיות ובטחון המדינה, המידע המצוי ברשות הציבור לוקה בחסר, עובדה המונעת התייחסות עניינית לסוגייה. כך למשל, אנחנו לא יודעים כמה ערבים ישראלים היו מעורבים בניסיונות פיגוע בתעופה האזרחית הישראלית, וגם לא יודעים כמה בריטים (הבחירה בבריטים לא מקרית) היו מעורבים בניסיונות כאלה. וכך למשל, אנחנו לא יודעים כמה דוברי ערבית יש בין הבודקים הביטחוניים בנתב"ג וכמה דוברי אנגלית יש בין אותם בודקים. לא יכול להיות ספק, כי שימוש בשפה הערבית בעת בדיקות ביטחוניות חריגות של ערביי ישראל, יכול להפחית, ולו במעט, את תחושת הפגיעה, העלבון והמבוכה במהלך אותה בדיקה.
למען הסר ספק וכדי למנוע אי-הבנות, אין לי כל התנגדות ו/או ביקורת לגבי עצם הבדיקות הביטחוניות הנעשות בתעופה האזרחית. אך יחד עם זאת, אני סבור כי בדיונים הנערכים בנושא, יש לשתף מומחים לזכויות אזרח ומומחים בכלכלה, בנוסף למומחי הביטחון. בכל הכבוד וההערכה הרבה לאנשי הביטחון, ספק באם הם מסוגלים ויכולים לתת את המשקל הראוי בכל מה שקשור לתחושות ורגשות הפרט, הנפגעים מבדיקה ביטחונית חריגה.
ברצוני לתת דוגמה להצעה, שאולי בתחילה תישמע כהזויה, אבל ייתכן שתגרום לשינוי בעניין. תארו לכם, כי כל נוסע שעבר בדיקה ביטחונית חריגה ונמצא "נקי מחשד כלשהו", יפוצה בסכום של 50 דולרים על הפגיעה בכבודו ובפרטיותו? אני בטוח שבאורח פלא, מספר הבדיקות הביטחוניות החריגות יקטן מבלי לפגוע כהוא זה בביטחון הטיסות. ההוצאה הכספית תעודד את הגורמים הרלוונטיים להאיץ פיתוח טכנולוגיות שימנעו פגיעה בציבור כזה או אחר. בנוסף, ייתכן כי תחושת הקיפוח של הנבדקים תקטן אף היא, ואפשר כי נוסעים רבים יתייצבו מרצונם החופשי בתור לבדיקות ביטחוניות חריגות.
אבל השאלה האם אנו מתייחסים לערביי ישראל כאל בני-אדם אינה מנת חלקה של המערכת הביטחונית בלבד, היא מונחת לפתחן של כל רשות ורשות. להלן מספר דוגמאות:
מערכת המשפט
לתשומת לב מערכת המשפט ומשרד המשפטים, להלן מספר נתונים:
- ברשימת השופטים בבית הדין הארצי לעבודה לא נכלל אף שם ערבי.
- אך אם לא די בכך, הרי שגם בין 58 נציגי הציבור בבית הדין הארצי לעבודה לא נמצא אף שם ערבי.
- ועוד - גם בין 59 נציגי הציבור בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, ובין 97 נציגי הציבור בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים לא נמצא אף שם ערבי.
- וכדי להשלים את התמונה - ברשימת 186 נציגי הציבור בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב נמצאו רק 3 שמות של ערבים, ברשימת 192 נציגי הציבור בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה נמצאו 13 שמות של ערבים, וברשימת 70 נציגי הציבור בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת נמצאו 16 שמות של ערבים כולל אישה אחת.
ובמקום אחר, ברשימת נציגי הציבור בוועדת השחרורים, הנתונים הם כדלקמן:
- מחוז הצפון – לא נכלל אף שם ערבי.
- מחוז המרכז – שם ערבי אחד.
- מחוז הדרום – לא נכלל אף שם ערבי.
אני מניח, כי אי-שיתוף והכללת ערבים במערכות הנ"ל יש בהם כדי להעיד על היחס שלנו לערביי ישראל.
מערכת הבריאות – מגן דוד אדום
לתשומת לב ראשי משרד הבריאות:
- ברשימת המנהלים הבכירים של מד"א, כולל המרחבים, לא נכלל אף שם ערבי.
אני מניח, כי אי-שיתוף והכללת ערבים בהנהלות מד"א יש בהם כדי להעיד על היחס שלנו לערביי ישראל.
שירותי כיבוי והצלה
לתשומת לב שר הפנים והשר לביטחון פנים:
- ברשימת מנהלי שירותי כיבוי והצלה, לא נכלל אף שם ערבי.
אני מניח, כי אי-שיתוף והכללת ערבים בהנהלות שירותי כיבוי והצלה יש בהם כדי להעיד על היחס שלנו לערביי ישראל.
ולתשומת לב
ערוצי התקשורת:
- בשום ערוץ לא ראיתי קדימון הקשור ל"יום האדמה". האם הנושא לא שווה דיון ו/או סקירה? במיוחד לאור המחאות וההפגנות הרבות במדינות ערב השכנות.