נקמת דם ילד קטן עוד לא ברא השטן!

אסור לשכוח שמאחורי מסכי ההסכמים וההבנות, שכל מיני "חפצי שלום" עמלים עליהם, מצפים לנו רוצחי תינוקות. חיות אדם פראיות המקדשות רצח לשם רצח. בלי סיבה. בלי מטרה. ליטול חיים ולייצר מוות הם המטרה היחידה. אלה "הפרטנרים" שמכל עבר מטיפים לנו שהם חפצי שלום. אל תביטו במנהיגיהם המעמידים פני שלום, זיכרו את אלה המסתתרים מאחוריהם, את תרבות המוות עליה גדלו והתחנכו, את עליונות ה"שאהיד", את הפרימיטיביות הפגאנית - זו הזוהמה והטינופת האנושית שעימם חושבים התמימים בינינו שניתן לחיות. אין מנוס מן המסקנה שכל אלה מתוכנו המטיפים לנו בשערים "שלום עכשיו" מציעים לנו בעצם "מוות מיד!". לנו ולילדינו הבאים אחרינו. נאלמו להם כל "השוברים שתיקה" והיו ל"שוברי בַּרְבֶּרֶת" נוכח גופות ילדים מחוללים. איפה טֶמְבְּלֵי "בצלם" שיכירו וידעו כיצד פועלים רוצחים עלובים בני שטן, נגד תינוקות בית רבן שנולדו בצלם אלהים ולא הספיקו לחטוא חטא קטנטן. היכן הן נשות המחסומים שבמאבקן הנלוז הוסרו מחסומים, סיכנו חיי אדם והובילו לרצח נורא שהיה נמנע לו היה שם מחסום. ואתם, האנרכיסטים המטורללים הארורים, ראו איזו רוח גבית את מעניקים לרציחות של רוצחים צמאי דם של ילד קטן ותינוקת בת יומה. אין בכל אלה טיפת אנושיות ופעילותם בשם האנושיות אינה אלא מתן הכשר לשחיטת תינוקות. נבלות! אַ... שכחתי. "התהליך המדיני". אותו מונח ערטילאי נבוּב שבעטיו תולים את כל התירוצים שסללו, סוללים ויסללו את הדרכים לרצח ועוד רצח ועוד רצח. עד מתי יסרבו כל הדפוקים בינינו להבין שיש כאן חיות אדם עם תרבות של רצח, שאי-אפשר ואסור לדבר איתם על "תהליך מדיני". ה"תהליך המדיני" מרופף את הביטחון באשליות של מנוחה ונחלה ומביא פעם אחר פעם מוות ושכול בקרבנו. ממשלת ישראל, בכל ניסיון של הידברות, מפקירה את חיי אזרחיה הנאמנים לידי חלאות אדם ומאפשרת טבח אחר טבח ועולם כמנהגו נוהג. למי איכפת? מדינת-ישראל, על חוקיה וכלליה מונעת מאיתנו להשכים ולהרוג את מבקשי פנינו. אם לא משכימים - נרצחים! נמצא שהאחריות לרצח הנתעב של בני משפחת פוגל באיתמר נופלת גם על ממשלתנו הנוהה כחבל אחר הדלי, בעקבות טפשים חסרי אחריות בתוכנו שאינם מבחינים בין ימינם לשמאלם. ובכל זאת, אסור להיגרר לנקמות. אין ביכולתו של בשר ודם לנקום נקמה ראויה לרצח נורא כל-כך. אין בין היהודים ולוּ רשע אחד המסוגל לשסף גרון של עולל ולשחוט אותו. סתם כך.

וְאָרוּר הָאוֹמֵר: נְקֹם!

נְקָמָה כָזֹאת, נִקְמַת דַּם יֶלֶד קָטָן

עוֹד לֹא-בָרָא הַשָׂטָן -

וְיִקֹב הַדָּם אֶת-הַתְּהוֹם!

יִקֹב הַדָּם עַד תְּהֹמוֹת מַחֲשַכִּים,

וְאָכַל בַּחֹשֶךְ וְחָתַר שָׁם

כָּל-מוֹסְדוֹת הָאָרֶץ הַנְּמַקִּים.

(ח.נ. ביאליק - על השחיטה)