ארץ מואב - דוגמה למקלט למהגרי עבודה

אנחנו מתקרבים לחג השבועות, בו נקרא את "מגילת רות", והפעם יש לי פניה מיוחדת לשר הפנים של ישראל, אליה ישי, שיקרא את המגילה, ויאסוף אל לבו את עוצמות מכמניה האנושיים. כבוד השר, בוודאי מכיר את הציווי בספר דברים פרק כ"ג פס' 4: "לֹא יָבוֹא עֲמוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׁירִי, לֹא יָבוֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם". ההוראה החד-משמעית הזו לא עמדה במבחן, כאשר מצוקת רעב קשה מנשוא בעיר עברית ושמה בית לחם מניעה תושבים לנדוד אחרי מקורות קיום. מצוקת הרעב הביאה אזרחים תושבי העיר העברית בית לחם להגיע עד לארץ מואב מעברו השני של הירדן. ארץ מואב פתחה שעריה בפני מהגרי העבודה הישראלים. נתנה להם קורת גג ואפשרויות קיום כלכלי, שחילצם מאימת הרעב לתקופה של עשר שנים. ארץ מואב על תושביה המואבים, המוחרמים בפרשת "כי תצא" בספר "דברים", פותחת את שעריה ואת לבה בפני מהגרי עבודה עבריים, הנסים מחרפת הרעב אל מקום בו יוכלו להתקיים. עשר שנות שהות בארץ מואב חילצה עברים, שבאו אליה עקב חרפת רעב . ניתנה להם האפשרות לעבוד ולהתקיים. החיים במחיצת מואבים הביאו גם לביטויים אנושיים, כמו זו של רות, בת ארץ מואב, הסועדת את חמותה האלמנה וקושרת את גורלה, גורל אישה צעירה בדרך חזרה אל מולדת החמות אחרי עשר שנות שהות במואב. כבוד שר הפנים, מר אליהו ישי, הבה ננהג בפני פליטי רעב המתדפקים על שערינו, כשם שנהגה ארץ מואב כלפי מהגרי עבודה עבריים שנסו מהרעב בארצם. ואולי נאמץ לקח נוסף - שבעיתות שלום צומחים גילויים של שכנות טובה ותומכת באותה ארץ מואב שהייתה זירה למלחמות קשות נגד ישראל.