ה"נַכְּבָּה", שפירושה הוא "האסון" או "המכה", הוא מונח נפיץ ומסוכן שאסור באיסור מוחלט להתעלם ממשמעותו ההיסטורית לאור האירועים שחוללו אותו. אין חולק על כך שתושבי ארץ-ישראל הערבים ספגו מכה אנושה במלחמת השחרור של העם היהודי, וזכותם המלאה לציין את יום הַנַכְּבָּה שלהם כראות עיניהם. מכאן ועד להכרה ישראלית רשמית באסונם, סלולה דרך חתחתים שכולה התנשאות וּצביעות. לולא אסונם לא הייתה קמה מדינת-ישראל. מאז ומעולם מלחמות הותירו מנצחים ומפסידים, וכפי שצריך לנהוג כבוד במפסידים יש לנהוג כבוד כלפי המנצחים אם לא למעלה מזה. כן כן, זאת למדנו משחר נעורינו - צריך לדעת להפסיד בכבוד. בזמן האחרון, ובייחוד לאחר העברת "חוק הנכבה" בכנסת ישראל, קמו לנו מתחסדים צבועים לרוב, ה"מבינים" את כאבם של הערבים והם תובעים שמדינת-ישראל תתן תוקף ל"הבנה" המתרפסת הזאת. ואם בענייני "הבנה" עסקינן, הרי שדווקא הגישה הזאת מוכיחה חוסר-הבנה מוחלט לרגשותיהם של הערבים. אין עלבון צורב מזה! משום שהכרה באסונם ו"הבנת" כאבם תובעות מאליהן תיקון ואין תיקון אלא השבת המצב לקדמותו ופיצוי בגובה של שישים שנה ומעלה. השפה המערבית הנהוגה כאן היא שפה מכובסת ומשפילה:

• "...מה היה נגרע מכבודנו לו השכלנו, ב-15 במאי, להרכין ראש עם אזרחי המדינה הערבים, להבהיר להם ששמחת העצמאות שלנו מהולה בעצב אסונם ולהבטיח להם, ביום הזה שיכול להפוך גם ליום ישראלי, שמעמדם האזרחי השוויוני לא יבטל, אך ירפא, את כאבם? [...] עם בוגר, נבון והוגן, אמור להבין כי יושבים עמו אנשים אחרים, שאינם יכולים לשמוח בשמחת עצמאותו הפוגעת בפצע הפתוח שבלבם. עם המבקש לעצמו ולמיעוט היושב בקרבו עתיד של שגשוג ושיתוף אמור לפנות לכאב הזה מקום, ולחפש לו מוצא של פיוס. עם חכם אמור לדעת, שאין לו מונופול על סבל וכאב" (אבירמה גולן, הארץ, 27.4.11).

מה יותר מתנשא מזה? מי ביקש מגברת גולן הבטחה כלשהי לרפא את כאבם? איך את לא מבינה את האמת של הערבים שתובעים ממך וממשפחתך להתח'פף מפה ולעוף להם מהעיניים? איך אינך מבינה את החוצפה בדברייך לקרוא לעמך "עַם בוגר נבון והוגן" ש"מבין" את הכאב ובכל זאת כובש, מתנחל ומנשל? מי רוצה ממך "עתיד של שגשוג ושיתוף"? לקחת לי את הבית ואת האדמה שלי ועכשיו את רוצה שותפות? או בקיצור נמרץ - מה את מבלבלת במוח? על איזה "יום ישראלי" את מקשקשת? אין שום "מוצא של פיוס"! גם אם תפוצו מפה לכל הרוחות לא נשכח לכם את הַנַכְּבָּה הזאת לעולמי עולמים! יא רַאבּ אל עלאם... וואללה היהודים האלה באמת עם קשה-עורף, תגיד להם אלף פעמים איזה דבר והם מתעקשים להבין את מה שהם רוצים. מיליון וחצי פליטים הותירה המלחמה בין הערבים ליהודים במחצית המאה ה-20. מחציתם, פליטים יהודים מארצות ערב בהן חיו מאות בשנים, ומחציתם פליטים ערבים שברחו או גורשו מארץ-ישראל, בעקבות המלחמה שהכריזו עליה דווקא הערבים לאחר החלטת החלוקה של האו"ם. אלה בחרו בהתיישבות ובתקומה, ואלה עושים הכל בשביל להנציח את הפליטוּת. הצרה הצרורה היא שהפליטות הזאת, ככל הנראה, בסוף סופו של הדבר, תנצח! את זה צריך להבין. "הבנת" הַנַכְּבָּה מזמינה נַכְּבָּה נגדית והיא כבר בשער.