לפני כמה שבועות ראיתי בטלוויזיה את טקס חזרתו של החמאס לחיק אש"ף והתחלתי לדאוג. זמן קצר לאחר מכן ראינו את תגובתו של
בנימין נתניהו לטקס האיחוד, תגובה מהבטן, לא מהראש, ומפלס הדאגה שלי החל לעלות. ביום ראשון ראיתי את פלישת הפלשתינים לשטח מדינת ישראל הריבונית במג'דל שמס ללא שום ניסיון לעצור בעדם, ומפלס הדאגה כמעט הגיע לרמת החרדה.
ומכל עבר מטרטרים לנו בראש על צונאמי מדיני, על מפולת מדינית, על סחף במעמדה של ישראל שיילך ויגדל אלא אם כן תצא הממשלה ביוזמה חדשה. אז איך לא נדאג?
למזלנו, נפתח השבוע מושב הקיץ של הכנסת. ראש הממשלה נשא נאום רהוט ותקיף שבו הציג את ששת העקרונות שלו לניהול משא-ומתן עם הפלשתינים. אינני מחסידיו המושבעים של ראש ממשלתנו אבל אני חייב להודות שששת העקרונות שהציג נתניהו די קולעים, לדעתי, לקונצנזוס הלאומי. הם משקפים את הקווים שעליהם יש לעמוד תוך פשרה וויתורים מתקבלים על הדעת.
אחרי ראש הממשלה דיברה ראש האופוזיציה
ציפי לבני. נאום מלא עזוז. העקרונות שהציג ראש הממשלה לא סיפקו אותה והיא דרשה ממנו שיציג תוכנית. ואני, אזרח מודאג, שואל את גברת לבני - מעבר לששת העקרונות, מה עוד את רוצה לראות בתוכנית. שרטוט קו גבול מדויק? רשימת ישובים שנהיה מוכנים לוותר עליהם? לוח זמנים כלשהו לסיום המו"מ או לסיום הסכסוך? ציון מספר הפליטים שנסכים לקבל לתוככי מדינת ישראל? מה לדעתך חסר בדבריו של בנימין נתניהו כדי שייהפכו לתוכנית, ליוזמה שתתקבל בתשואות על-ידי העולם?
ואולי את מתכוונת ליוזמה שתעלה על הצעותיו של ברק בקמפ-דייוויד שהציע למעשה לתת כמעט הכל לפלשתינים? ואולי להצעה שתאפיל על הצעותייך שלך ושל
אהוד אולמרט לפלשתינים? ואם הוא יציע את מה שהאחרים הציעו - אבו מאזן יחתום?
העולם הערבי מסביב כמרקחה. המשטרים רועדים, כיסאות השליטים מתנדנדים וכולם עסוקים בהישרדות. רק בישראל עולם כמנהגו נוהג. אליבא דדידכם, הממשלה לא יוזמת, בספטמבר האו"ם יחליט וביבי נתניהו אשם בכל.
אם מצבה של ישראל בעולם כל-כך קריטי, זהו מצב חירום. במקום לדרוש מממשלת ישראל לצאת ביוזמה חדשה שבתנאים הנוכחיים היא לא יכולה ואסור לה להציע, ציפי לבני צריכה להציע ליכוד השורות והקמת ממשלת חירום לאומית בהשתתפות כל הכוחות השפויים, הציוניים. כן, על בסיס ששת העקרונות שהציג נתניהו שאינם בניגוד למצע קדימה. ממשלת חירום לאומית תקרין ביטחון וכושר עמידה.
לאזרח המודאג נמאס מהתנגחויות פוליטיות. האזרח המודאג רוצה לראות הנהגה הרואה בעיניים פקוחות את הנעשה מסביבנו. האזרח המודאג רוצה להיות בטוח שהקברניט והצוות כולו יובילו את הספינה במים הסוערים לנמל מבטחים.