כל מה שאנחנו מחפשים הם שיפורים ותיקונים לטובת כלל חברי האקדמיה והקולנוע הישראלי בִּכְלָלוּתו. הכתיבה הנוקבת שלי, שכאילו חוזרת על עצמה מיועדת להבהיר נקודה זאת. לאחרונה גם התחלנו לקיים פגישות עם אנשים שהעניין שבנדון חשוב להם וגם הם גילו רצון לתרום במחשבה, בדיון ובמעשים בעת הצורך.
מדובר במערכת של התייעצויות ופעולות לשינויים מיטיבים בכיוון הפתיחות והדמוקרטיה ב"מוסד האקדמיה" – שהוקם על ידינו – היוצרים – על-מנת שיהיה דמוקרטי, ישרת את חבריו הרשומים בו - אנשי הקולנוע - ויאדיר ויעצים את חשיבותה של היצירה הישראלית הקולנועית על המסך הגדול ובטלוויזיה.
מזה זמן ולא באופן מפתיע במיוחד, הסתבר שהמאבק הוא נגד "מוסד ממסדי ממוסד" שנלחם על הסטאטיות והמאובנות של מצבו – מצב אליו "התרגלה" הנהלתו ולא מתוך כוונות של "זדון" חס וחלילה, אלא יותר מטעמים של נוחיות וכוחות האינרציה שמתקיימים בעולמותינו הפיזיים והרוחניים.
המאבק איננו בשום פנים ואופן מאבק אישי, זהו מאבק ציבורי ערכי, מאבק שבא להסדיר דמוקרטיה לחברים באקדמיה על-מנת שהפעילות תהייה שקופה, מלאה בתנופה נקייה וראויה – לטובת המטרות והיעדים של האקדמיה והקולנוע הישראלי.
מזה זמן, תוקפת הנהלת האקדמיה מעל הבמה בסינמטק, במכתבים אישיים וחמור מזה במכתבים פומביים את היוצאים נגדה כאילו הם פועלים מתוך מניעים נסתרים, סמויים, לא ראויים שבאים מתוך 'גחמה אישית' ומטרתם להרוס ו"להפריע את מנוחת המנהלים שעושים עבודת קודש לטובת הכלל. תגובתה ופעולתה זאת של הנהלת האקדמיה בנוגע להצעותינו, בקשותינו, ורצונותינו המשותפים - מעידה כאלף עדים על מאובנותה, הסתיידותה, והיותה לכאורה גוף בלתי-דמוקרטי שאיננו מאוּורר כבר שני עשורים ויותר.
כיוון שהמאבק שלנו הוא מאבק נקי ממניעים אישיים קלוקלים, נעשה וייעשה כל מאמץ לא להיגרר אל הזירה הזאת של ההכפשות האישיות - זירה שמפספסת את העיקר אליו אנחנו שואפים. במאבקנו הצודק והנקי מאינטרסים שאינם ראויים, אנחנו צפויים לעוד "דברים" מן הסוג המכפיש והפוגע. לכן עלינו להבליג, לאמץ את מאופקותנו הטבעית ולעשות הכול על-מנת שלא נסיט את מבטנו הממוקד מן הכיוון בו עלינו ללכת.
מעל הכול יש לזכור את המטרה המשותפת – לנענע את המאובנות ולהביא את ההתנהלות הדמוקרטית והשוויונית אל האקדמיה שלנו, על-מנת שהיא תהייה באמת של כל חבריה ולא רק של ה'קליקה' שהשתלטה עליה "לנוחיותה המתמשכת והמצטברת " והביאה להתנוונוּתה המתמשכת והנמשכת על-פי דעתנו. אני מציע שנטכס עצה בכוחותינו המשותפים ונמצא דרכים לפעולה חיובית בונה ולא הורסת – אם בניסוחים כתובים ובעיקר במעשים אפקטיביים נוספים שמשנים את תמונת המצב לטובה.
העליתי על הכתב את הטיוטא הבאה – כבסיס התחלתי לרעיונות ותיקונים נוספים שיבואו מכל אחד ואחת מאיתנו: בראש ובראשונה אנחנו מבקשים שאקדמיה לקולנוע וטלוויזיה יהיה גוף דמוקרטי לכל החברים הרשומים בו. מצד אחד כותבת מנהלת האקדמיה הגב' אילנה שרון שהחברות באקדמיה "היא על בסיס ניסיון מקצועי ולא לפי שיוך איגודי" ומצד שני – מורכבת הנהלתה מנציגיי איגודים בלי ייצוג ישיר של מאות החברים, שרבים מהם לא רשומים בשום איגוד אחר מאשר בה, ומשלמים דמי-חבר שנתיים. ללא ספק יש משהו לא הגון בלקיחת כסף מחברי אקדמיה שאינם חברים באיגוד מקצועי אחר כלשהו, בלא לומר להם בפירוש מייד בעת קבלתם שלא יוכלו להשתתף בבחירת חברי ההנהלה ושלא יהיה להם ייצוג במוסדותיה.
האם לא מן הראוי שלאקדמיה לקולנוע יהיו גם תפקידים אחרים?!, האם לשם כך הקמנו את האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה, על-מנת שהיא תהייה מוסד לקליטת S.M.S בלבד?! או "מועדון הסרט הישראלי החדש" – במחיר סימלי וזוֹל"?!