היה ברור כי לקראת הבחירות בלשכת עורכי הדין יצופו ויעלו שוב
תחקירים שיעסקו במימון מסעות הבחירות, ויביאו את כולנו למסקנה שיש בלשכה אי-אלו תפקידים ועמדות השפעה נחשקים שבגללם ראוי להשקיע סכומי עתק במסע הבחירות. כאשר אנו שומעים שעו"ד פלוני תרם מאה אלף שקל וזכה לעמוד בראש מוסד חשוב בלשכה, ואילו חברו שתרם אפילו יותר קיבל ועדה רבת-השפעה - עולים בנו מיד חשדות חמורים ואין טעם להסתיר זאת.
המתמודדים מסרבים לחשוף את זהות התורמים ל
מבקר המדינה, בטענה שבהיותם מועמדים פרטיים הם אינם גוף מבוקר על-פי חוק.
כלכליסט חושף את מכתב יו"ר הלשכה וראשי המחוזות בבחירות 2007 בתגובה לדרישת המבקר לקבל לידיו את רשימת התורמים: "במכתבם של גיא-רון וארבעת ראשי המחוזות למבקר נכתב כי 'אף לו היה מוסמך משרד המבקר לקבל לעיונו את המסמכים והנתונים, הרי שבהיעדר כללים המורים מהי תרומה מותרת ומהי תרומה אסורה לא יהיה בהם כדי לסייע למבקר בהליך הביקורת. במילים אחרות, בהיעדר תקינה ונורמות של מותר ואסור אין כל מסגרת לביקורת. בנסיבות העניין אנו סבורים כי אין למבקר סמכות לדרוש נתונים'".
אין מחלוקת שלשכת עורכי הדין עצמה היא גוף מבוקר ואני נוטה לדעת מבקר המדינה, שכל נושא תפקיד בגוף מבוקר חייב לחשוף לביקורת את התנהלותו, גם במסע הבחירות ולרבות ובמיוחד תרומות שקיבל. האבחנה שבין נושא התפקיד למועמד כאיש פרטי שאינו גוף מבוקר, היא תמוהה ובוודאי שאינה מתיישבת עם מה שמקובל לכנות סדרי מנהל תקין - אפילו אם יש לה אחיזה בלשון החוק.
תמוהה וחמורה יותר הטענה שבהיעדר כללים המגדירים תרומה מותרת ותרומה אסורה, הכל מותר. אם ראש הלשכה קיבל מעורך דין חבר תרומה בסך 100,000 שקל, סכום גבוה מאוד גם בחיים הפוליטיים הכלל-ארציים, ולאחר מכן התורם מתמנה ליו"ר מוסד נחשק בלשכה - משהו כאן נראה מאוד לא תקין. הואיל ואיני מומחה למשפט פלילי, לא אחווה דעה אם אין מדובר במקרה כזה בשוחד לכל דבר, או בעבירה חמורה פחות, אם בכלל - אבל הנושא הפלילי בהחלט טעון בדיקה ולדעתי על היועץ המשפטי לממשלה להידרש לו.
ייתכן, כמובן, שמבחינה חוקית ובהיעדר כללים, שאף אחד לא מתכוון להתקין, הכל כשר אבל ללא ספק מסריח מאוד. מה שחמור יותר - לו באמת לא היה מה להסתיר, הרי שיו"ר הלשכה וכל הנבחרים היו חושפים ומרצונם את ספרי החשבונות והעסקות הפוליטיות, ונותנים לציבור לשפוט.