תלי מילים על מילים כבר נכתבו בימים האחרים על מה אמר מאיר דגן ולמה התכוון לומר בליווי גלי פרשנויות, ויש להניח שעוד לא נאמרה המילה האחרונה, אם מטרתו של מאיר דגן הייתה להדאיג את הציבור בישראל, אז נראה שמטרתו הושגה, וכן אף אחד לא ערער על נכונות דבריו, אולי בחצי פה לעומת לא מעט ביקורת בעיקר מהדרג הפוליטי. אך שתי הודעות מתוך מדבריו שפורסמו בכותרות העיתונים ובאתרים מרכזיים צריכות להדאיג אותי וכל אזרח בישראל. הראשונה: באומרו ש"נתניהו וברק הם שני הרפתקנים חסרי אחריות". מה הפירוש? האם השלטון, בפרט הביטחוני, בתקופת עבודת ראש המוסד דגן עם ביבי, היה מופקד בידיים לא אחראיות? ומדוע הדברים נאמרים רק כעת לאחר עזיבתו? ואם זה נכון, מדוע לא התפטר קודם? והשנייה: באומרו "אני, אשכנזי ודיסקין יכולנו לבלום כל הרפתקה מסוכנת של ביבי וברק. עכשיו אין מי שיעצור אותם". מה הפירוש? אלו הרפתקאות נבלמו על ידם? ומדוע כעת אין מי שיבלום אותם? האם ראש המוסד הנוכחי, הרמטכ"ל הנוכחי גנץ וראש השב"כ הנוכחי לא יוכלו לבלום כל הרפתקה מסוכנת שתבוא להחלטה? ואולי לשם כך הם מונו לתפקידיהם כראשי זרועות הביטחון במדינה, שלא יפריעו? מחשבות והרהורים על כך מעבירים בי כבר צמרמורת נוכח התחושה שאולי אחרי דברים אלה שנאמרו בפומבי על-ידי מי שישב בצמתי החלטות, כמו ב"שביעייה", בוועדת השרים לביטחון, בממשלה ובוועדות הביטחוניות השונות. ואני תוהה ושואל, האם באמת אנו מופקדים בידיים הלא הנכונות? ומתבקשת השאלה, חרף דבריו האמיצים לדעתו של מאיר דגן ומול הביקורת עליהם, על כך שהוא פגע בבטחון המדינה - האם לא הגיעה העת להכניס לחוק תקופת הצינון גם את הוראת "דום תקשורת" עד גמר תקופת הצינון, בפרט מאישיות ביטחונית? הרבה שאלות צריכות להישאל על-ידי הגורמים המוסמכים ובפורומים הנכונים ולא בהכרח בתקשורת, שפרסומים אלו ודאי גורמים נזק לבטחון המדינה; אבל גם אם חצי דבריו נכונים, אני אהיה מודאג.