מלחמת יום הכיפורים ומסקנות ועדת אגרנט לבדיקת מחדליה הביאו לתרבות שלטונית ייחודית לישראל - תרבות ההפחדה והצגה פומבית של הסצנריו הגרוע ביותר. בתרבות הפוליטית-תקשורתית שרווחת בארץ ברור לגורמי ההערכה והמודיעין כי איש עדין לא נתלה על החמצת הזדמנות לשלום . לעומת זאת חוסר יכולת לנבא התלקחות הוא מחדל עצום שגורר בעקבותיו, בדרך כלל, הדחה.
המחדל המודיעיני של ערב מלחמת יום הכיפורים חיסל את הקריירה של ראש אמן דאז אלי זעירא ושל עוד רבים אחרים. החמצת נכונותו של אנואר סאדאת להגיע להסדר שלום עם ישראל על-ידי המודיעין הישראלי לא גרר אחריו דבר. אפילו הערכת הרמטכ"ל, מוטה גור, כי סאדאת אינו כן בכוונותיו ערב נסיעתו לנאום בכנסת עברה בלא כלום.
גורמי ההערה למיניהם למדו מאז 1973 כי העצמת איומים והצגת תסריטים נוראים תמיד פועלת לטובתם. צדקו - ימחאו להם כפיים. ישגו -איש לא יזכור.
אירועי יום הנכבה ויום הנכסה בגבול הלבנון ובגבול הסורי הם דוגמה נוספת ועכשווית לתרבות ההפחדה. כותרות העיתונים כולם היו מלאות וגדושות בתחזיות אפוקוליפיטיות על הסכנה הגדולה שבהתלקחות אלימה בגבול הישראלי-לבנוני אם, חלילה, יודח סעיד אל-חרירי מראשות ממשלת לבנון וייבחר נג'יב מיקאתי במקומו.
מדובר באיש חיזבאללה, זעקו הכותרות, שיאפשר פרובוקציות לאורך הגבול. והנה מתברר כי תחת אותו מיקאתי פועל צבא לבנון בנחרצות בתיאום עם יוניפיל למנוע מחזות דומים לאלו שבגבול הסורי. הפלשתינים שבלבנון שמספרם גדול פי כמה מאלו שבסוריה מתקשים מאוד להגיע לגדר הגבול וודאי שלא לחצותה. אותו ראש ממשלה, מסוכן לישראל ומחרחר מלחמה, עושה כל מאמץ לשקט בגבול.
מתברר שוב כי התחזיות המוקדמות היו שגויות או לפחות אינן עומדות, בשלב זה, במבחן התוצאה. התדרוכים לעיתונות והציטוטים של הפרשנים למיניהם היו עלולים להביא את ישראל להתערבות צבאית ל"עשיית סדר חדש בלבנון". למזלנו הפריחה התיירותית בגליל השפיעה על מקבלי ההחלטות ולא ניסינו להפיל בכוח את מיקאתי הפועל, עד עתה, באופן מעורר כבוד פי כמה מקודמו אל-חרירי. מעניין למי היה האינטרס להפוך את חרירי לידיד ישראל -הוא אינו כזה- ואת מיקאתי לאוייב אכזר ונורא וגם הוא כנראה אינו כזה.
גם פתיחת מעבר רפיח על-ידי המצרים הפך לכמעט אסון לאומי. כאילו אין מוברחים אמצעי לחימה מתקדמים בלי הרף לתוך הרצועה באמצעות המנהרות. פתיחת המעבר לכמה מאות פלשתינים לאור היום היא זו שתאפשר כניסת פעילי טרור שהרי יש מי שחושב שמטעמי נוחיות אינם משתמשים במעבר התת-קרקעי. יש מי שכנראה רצה לדחוף את צה"ל לכבוש את ציר פילדלפי מחדש ואולי לבטל את הסכם השלום עם מצרים והכול כיוון שמצרים החליטה לאפשר לתושבים בעזה הנזקקים לטיפול רפואי מסובך לקבלו מחוץ לרצועה מבלי להזדקק לשלם לגובי החמאס דמי מעבר במנהרות.
גם שמענו בימים האחרונים על כך שבמלחמה הבאה, אם חלילה תפרוץ, יפלו אלפי טילים על ישראל ועשרות אלפים ייפגעו. נבואה קשה שלמעשה צריכה לעודד בריחה מהארץ. כי מי רוצה שילדיו ייפגעו מטילים. גם כאן לשר הממונה נראה שלהתריע ולהפחיד מספיק. אם תקום פעם ועדת חקירה יוכל לומר שהתריע בזמן.מה אמור אזרח ישראלי לעשות עם מידע כזה פרט לניסיון להימלט?
אם יש מישהו במערכת הפוליטית או הצבאית החושב שלמיקסום התרעות אין מחיר ועל הפחדה הציבור לא משלם. טעות בידו. גם התקשורת צריכה לרסן מעט את עצמה ומלא תפקידה לא רק כתוכי משדר אלא דווקא כמקשה קושיות. שלא נמצא עצמנו במלחמה שלא רצינו או בשלום שהחמצנו.