עם כל הכבוד לשלוש הדתות העיקריות - יהדות, נצרות ואיסלאם - מלבד אמונה באל אחד ומספר ערכים נעלים,
כולן "הצטיינו" במשך שנות קיומן בחוקים דרקוניים, באכזריות בלתי נסבלת, ברצח ואף בג'נוסייד.
עד שיצא עמנו לגלות, היו שופטיו, מלכיו וכוהני יהודה וישראל (על-פי התנ"ך) עסוקים בלא מעט מעשי אכזריות ורצח, בעיקר על-רקע דתי, מריבות בין-שבטיות ובמאבקים עם שבטים זרים. אבל מאז שחדל להתקיים הגוף השלטוני המרכזי של היהודים, חדלו גם הרציחות בשם הדת, אם כי החוקים העתיקים כמובן עדיין שם. ואפילו שבמשך השנים חוקים לוטשו ונערכו על-ידי חכמי התלמוד ורבנים לדורותיהם - עונשי המוות בשם הדת עדיין לא נמחקו, אבל כידוע: ביהדות משמרים הכל, לטוב ולרע.
הנצרות התחילה כדת חנונה ורחומה, אבל עד מהרה הפכה לדת ממש רצחנית. האינקוויזיציה הצטיינה בכך וגם בתמיכת הכנסייה לכיבושים הקולוניאלים והשלטת הנצרות, נערך ג'נוסייד בעממים במקומות שונים בעולם.
התפצלות הנצרות לכתות שונות הקהתה את כוח חוקי הרצח. הנוצרים במרבית חלקי העולם הפכו גם לנאורים יותר, אם כי כוהני הדת שלהם לא הפסיקו לרגע להאשים את היהודים במותו של ישו, ובכך התירו את דמם (בפוגרומים) ואף המשיכו להסית ולטפח אנטישמיות
עד עצם היום הזה במקומות שונים בעולם (אבל לא כמדיניות רשמית של הכנסיות למיניהן). כנסיות נוצריות שונות עדיין
מסיתות נגד הפלות והומוסקסואליות, ולא מעט נוצרים שילמו בחייהם בשל הסתות נוצריות מודרניות.
לגבי המוסלמים אין כל שאלה. זוהי דת המבוססת על רצח ועל השאהידיות - "מות קדושים למען הדת", והרצח נמשך עד היום. מהותו של האיסלאם היא בהסתה לחיסולם של כל הכופרים (דהיינו, כל מי שאינו מוסלמי) או המרת דתו בכוח. הסתה לרצח נמשכת עד היום בכל מסגדי העולם. השלטונות שומעים ו
שותקים בכל מקום שם מתבצעת ההסתה - ממסגדי איסלמאבאד ועד ירושלים ולונדון.
משום מה, ההתייחסות השלטונית-משפטית בעולם להסתה דתית, נוצרית או מוסלמית או יהודית - היא שאין לגעת ב"ממלכת האמונה הדתית" כי אלו "רק דיבורים...", וזאת למרות שעדיין נרצחים בעולם יהודים על-רקע אנטישמי, ועדיין יש טרור איסלאמי רצחני נרחב בכל העולם. וגם אצלנו פה ושם מישהו שמושפע מרבנים יוצא מדי פעם להרוג ערבים סתם ככה. אז "זה רק דיבורים"?
האם יש להמשיך ולשתוק לנוכח ההסתות הדתיות מכל סוג ומין? לדעתי, השלטון בארץ חייב להפריד בהתייחסותו, על-פי חוק, בין כתבי-דת עתיקים לבין פרשנותם החדשנית המביעה הסתה
לפגיעה עכשווית או לרצח של אדם או קבוצת אנשים. כתבי פרשנות שכתב רב לחוק עתיק, אם אין בהם המלצה לאלימות עכשווית, ניתן להתעלם מהם. אבל אם הוא בכתביו או בדבריו לתלמידיו מסית לקיום חוקי דת עתיקים שמשמעותם אלימות גופנית ו
רצח עכשווי, רב כזה חייב להיעצר ולעמוד למשפט כמסית לאלימות ורצח.
אם חכם דת מוסלמי, קאדי, מואזין או מולא מסית לרצח כופרים, יש לכלוא אותו ולהעמידו למשפט, ובמיוחד לשלול זכותו להטיף בענייני דת. אין איפה ואיפה, גם רבנים וגם מואזינים ומולות חייבים לתת את הדין על הסתה, אפילו אם דבריהם מבוססים על חוקים עתיקים שהם "דברי אלוהים" או "פסיקות של קדושים", אם דבריהם יכולים להשתמע כהסתה רלוונטית, ולגרום לאלימות ורצח - ייעצרו אלו ויועמדו לדין.
מספיק! אין להיכנע לרשע דתי מכל מין וסוג!