מחאת הקוטג', החיתולים, המטרנה וכעת הדיור, היא מחאה שצומחת על-רקע הפערים והתסכול, בעיקר של מעמד הביניים, אשר נשחק ומוצא עצמו פגיע ובעיקר ללא כיוון ועם חלון צר ההולך וקטן הנקרא - עתיד.
כמה טבעי הייתה תגובתם של אנשי האוהלים, אשר בזו לפוליטיקאים, אשר באו לנכס לעצמם את התהילה מהאירוע.
נראה שהמחאה היא רחבה וחוצה דעות ועמדות פוליטיות, אם כי מידת המעורבות והאכפתיות של המשתתפים היא באופן טבעי מעל לישראלי הממוצע.
המחאה אולי מעמידה לרגע קט, באור הזרקורים, מנהיג או יותר נכון יזם פייסבוק כזה או אחר, אשר הגה וסחף אחריו את האחרים ונראה שכל אחד שכזה אכן תורם את תרומתו הקטנה לשינוי האווירה הכוללת.
סוציולוגים עוד ינתחו רבות את תנועות המחאה השונות וינסו למצוא תכונות וקווי דמיון ביניהן, אולם כבר עתה נראה "שהיופי הוא בפשטות ובספונטניות ודווקא בהיעדר המנהיגות".
המחאה, אשר נושאת כל פעם קוטג' אחר ומתארגנת מחדש בעזרת כלי הפייסבוק, אינה זרה באזורנו והשפעתה הולכת וגדלה עד למצב של החלפת השלטון הקיים.
כל קוטג' נוסף הוא נדבך נוסף בשלט החוצות הענקי המודרני, אשר אומר "די נמאסתם" או "אנו לא מאמינים בכם וביכולת שלכם לשנות"!
האם משמעות ניתוח זה שינויים באופק? נראה שכן!
מאחר שבניית עשרות אלפי דירות והצפת השוק, הוא תהליך מורכב שאינו קורה מחר בבוקר, סביר יותר שיוצעו לציבור היושב בציון "הטבות" מסוגים שונים, על-מנת לשפר את "מצב הרוח הלאומי".
הוזלה בדלק, הורדת מע"מ, פיקוח על מוצרי יסוד ועוד כהנה וכהנה הטבות, ואולי גם מציאת "אשמים" במערכת הפוליטית, אשר ינקזו אליהם את האשמה למצב הרע. האם זה יהיה שר האוצר למשל?
האם לא נראית לכם מוזרה התנהגות ההסתדרות, אשר ממאנת להזדהות ואשר נדמה שכלל לא קיימת במשק והורידה פרופיל עד כי נדמה שנכנסה למקלט אטומי, אולי כי הבינה בתבונתה שעדיף במצבים כאלה לא להזדהות, שכן אז הסיכוי לחטוף בפרצוף כוס בירה או משקה מהציבור הזועמים נמוך.
כך או אחרת, נראה שמישהו עומד לשלם את המחיר בגין ההזנחה ושחיקת מעמד הביניים. אך בספק אני, ששעיר לעזאזל זה, אכן יכבה את זיק המהפכה.