מצוקת הדיור היא התירוץ

באוקטובר 98', ראש הממשלה נתניהו חזר מוואי עם הסכם עליו היו חתומים ערפאת וקלינטון. הימין נטש את הקואליציה והשמאל עמד בפני הדילמה: תמיכה בהסכם מדיני, שאולי, אולי, יוביל לשלום, או ניצול הזדמנות פוליטית כדי להפיל אותו. דילמה קלה - אין נושא חשוב יותר מהפלתו של נתניהו. רוצחי האופי יצאו למשימת חיים, עמותות בלתי חוקיות רמסו את החוק ברגל גסה, איציק מרדכי אחד, ובמאי 99' התעוררנו לבוקר של יום חדש. התקשורת קיבלה את ברק כמשיח, ואנחנו קיבלנו אינתיפאדה נוספת. בקדנציה השנייה של שרון, כשהכלכלה על סף תהום, כיהנו בישראל שני ראשי ממשלה: אחד מדיני והשני כלכלי. המדיני עקר אלפי יהודים, ביצע פיגוע בדמוקרטיה והעלה את החמאס לשלטון. לעומתו, ראש הממשלה הכלכלי הציל את המשק. הכל עובדות. וכלבי השמירה? את העוקר ליקקו, וזה שהציל את המשק ננשך על-ידי אלה עם הכלבת. מאז עלה לשלטון בפעם השנייה (מרס 2009), ממתינים בכירי העדר לאיזה אסון גדול עליו ניתן להעמיס דרישה לסילוק נתניהו. היה אחד כזה - אסון השריפה בכרמל - אלא שהסקרים הראו שהציבור דווקא מעריך מאוד את התנהלות ראש הממשלה בזמן האסון. חוץ מזה הכלכלה בסדר, המקלטים חזרו להיות מחסנים, אזרחי ישראל מגהצים את כרטיסי האשראי כמו משוגעים, והמפולת המדינית המיוחלת - כל פעם משנה תאריך. עכשיו זה ספטמבר. פתאום כמו משמיים מופיעה סטודנטית צפונבונית ומפיצה את זעמה ברשת לנוכח דרישתו המופרזת של בעל הדירה בה היא מתגוררת. מחירי הדיור בישראל גבוהים - זאת האמת האובייקטיבית - והדרישה להורדת מחירים מקננת בלב רבים. ההימור של בכירי העדר בדפני ליף הצליח מעל המשוער. היא והחברים שלה הנהיגו מחאה כיפית בשדרות רוטשילד, והתקשורת התעסקה בלהבות. כל יום עוד ועוד דלק. תמונת המצב בהירה: (חלק מ-)הצעירים רוצים דיור במחיר הוגן, והתקשורת רוצה בסילוק נתניהו! שני אינטרסים שונים שנפלו זה בחיקו של זה. והמדינה יש לה בכלל אינטרס אחר לגמרי: היא רוצה בפיתוח הנגב והגליל. אני בטוח שפרופסור ארנון סופר רואה את תמיכת התקשורת בהפגנות האלה, ומתפוצץ מזעם. ראש הממשלה נתניהו במסיבת עיתונאים שעוברת בשידור חי מבטיח פתרון לבעיה. המפגינים מבינים שאין פתרון קסם. התקשורת שומעת, וממהרת להבטיח למפגינים עוד ועוד חשיפה. רק לא להתפזר. האינתיפאדה שהביא עלינו המועמד המועדף שלהם אהוד ברק, לא דחקה בשונאים לעשות חשבון נפש. גם הפיכת עזה לחמאסטן על-ידי המועמד המטונף שלהם אריאל שרון, לא גרמה להם לעשות חשבון נפש. אפילו שתי המלחמות ומצעד הנחקרים האינסופי, בקדנציה של המועמד הפלילי שלהם אהוד אולמרט, לא גרמו להם לחשבון נפש. ביבי בשלטון מטריף אותם. ועל כלבי שמירה כאלה, אומרת הקלישאה: כל כאלב ביג'י יומו...