הדמוקרטיה בסכנה

תחת הכותרת "הדמוקרטיה בסכנה" הביא העיתון השני בתפוצתו בישראל, ידיעות אחרונות (15.7.11) ממצאי סקר של מינה צמח בעקבות חקיקת החוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם, התשע"א-2011, המכונה באופן מגמתי "חוק החרם", למרות שמטרתו היא כמובן למנוע חרמות ופגיעה במדינת ישראל. בין היתר נכללה בסקר השאלה: האם אתה חושש לעתיד הדמוקרטיה בישראל? 45% מהנשאלים השיבו בחיוב על השאלה, ואילו 54% ענו שאינם חוששים. ממצא מעודד, לכאורה. רוב אזרחי ישראל אינם חוששים לעתיד הדמוקרטיה בישראל ובוטחים בחוסנה. אבל, נוסח השאלה וההקשר שבו נשאלה טועים ומטעים, וכנראה בכוונה תחילה, במטרה להציג את החוק למניעת פגיעה במדינת ישראל כחוק המהווה סכנה לדמוקרטיה. ראוי היה שמנסחי השאלות בסקרים יקפידו על ניסוח מדויק של שאלותיהם. מי הם אותם 45% החוששים לחוסנה של הדמוקרטיה בישראל? האם כולם אנשי שמאל "נאורים/ליברלים" בעיני עצמם, או - מה שסביר יותר - יש בהם גם אנשי ימין החוששים לעתיד הדמוקרטיה בישראל הנשלטת על-ידי גורמי שמאל קיצוניים יותר וקיצוניים פחות, המגובים על-ידי מערכות תקשורת ומשפט עתירות כוח, גם כש"הימין" בממשלה בישראל. לנוכח המציאות הפוליטית בישראל והשיח התקשורתי המושל בה, המתעלמים מרצון הבוחרים כפי שבא לידי ביטוי בתוצאות הבחירות האחרונות לכנסת, וכאשר אלה נוסחי השאלה והתשובות האפשריות, היו הח"מ ואנשי מחנהו נאלצים להביע את חששם לדמוקרטיה בישראל, כלומר לענות בחיוב על השאלה. מכאן שגם נאורים באמת, המצדדים בדמוקרטיה מתגוננת ובחוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם, ואינם פועלים באמצעים כשרים ובלתי כשרים למען טרנספר של יהודים מבתיהם בלב ארצם רק בגלל היותם יהודים, היו מחויבים לענות בחיוב על השאלה כפי שנוסחה. אין זה המקרה היחיד שבו שאלות מטעות גרמו להתרשמות שגויה אצל מי שמעיין ברפרוף בתוצאות סקרים. דוגמה אחרת: הסקרים שנערכו בעקבות ביקורו האחרון של ראש הממשלה בארה"ב. כאשר הסקרים שאלו והצביעו על למעלה מ-40% נסקרים המרוצים ממדיניותו של נתניהו לעומת למעלה מ-30% שאינם מרוצים, לא ברור כיצד הצביעו אנשי המחנה הלאומי. האם הם הצביעו עם המרוצים או עם הבלתי-מרוצים? האם הם הצביעו עם המרוצים מחוסר אפשרות הצבעה מתאימה? מנסחי השאלה לא השאירו מקום להבחנה בין בלתי מרוצים מימין לבין בלתי-מרוצים משמאל וכללו אותם בכפיפה אחת. כך גם לגבי התייחסות הנסקרים למדיניות אובמה. עיוות דומה בתוצאות נגרם כאשר הנסקרים נשאלו אם נתניהו סיכן שלא לצורך או ייצג בנאמנות את האינטרסים של מדינת ישראל. ברור לגמרי כיצד יענו אנשי שמאל על שאלה כזו. כלל לא ברור כיצד יענו על כך אנשי המחנה הלאומי. כדי שניתן יהיה ללמוד משהו מן הסקרים יש צורך לחדד את השאלות ובעיקר ליצור הבחנה מבדלת בין מתנגדים מימין ומשמאל הרואים בעיניים שונות את הסיכון שלא לצורך. אחד העיתונים (ציפיתון למהדרין) דיווח בכותרת זועקת ש-57% מהנסקרים אמרו שנתניהו היה צריך לומר "כן" לאובמה. מי שקרא את הכותרת בלבד יכול היה להבין שרוב הציבור מסתייג מדברי נתניהו. עיון מעמיק יותר גילה שאותם 57% כללו 10% שסברו שהיה צריך לענות "כן" ועוד 47% שגרסו "כן, אבל". זה בדיוק מה שעשה נתניהו: "כן, אבל". אבל, מה שנקלט אצל הקורא השטחי הוא ש-57% מהנסקרים אמרו שנתניהו היה צריך לומר "כן" לאובמה, ומי שלא עשה כן סיכן את האינטרסים של מדינת ישראל ואת סיכויי ה"שלום". אין להתבשם מהסקרים ובפרט מאלה ששאלותיהם מגמתיות או מטעות. חשוב לזכור את אמרתו האלמותית של ד"ר יוסף בורג: "מדבר סקר תרחק".