בשתי הטורים האחרונים שלי עסקתי במלחמה הנוראית שלנו בתאונות הדרכים או שאולי נכון יותר לומר, של תאונות הדרכים בנו. אנשי שיווק של ארגונים שונים, תולים בעצמם את הירידה במספר ההרוגים בתאונות דרכים. זה נותן להם אפשרות לגייס תרומות ומשאבים ובעצם לקיים את המנגנון שלהם, שבנוי מדרגים נמוכים של אנשים עם כוונות טובות ודרגים גבוהים של אנשים עם משכורות גבוהות. גם קציני משטרה שצריכים להתקדם אוהבים לספר לנו שאנחנו מנצחים את תאונות הדרכים הרבה בזכותם. הם אוהבים להראות לנו גרפים יפים עם עקומה יורדת. לפעמים תמרורים של עקומה בדרך היו עושים עבודה טובה יותר אבל תקציבים זה לא משטרה. ברוך השם שזה לא משטרה. ואלו ואלו אוהבים לדבר במונחים סטטיסטים. אבל סטטיסטיקה מסתבר, היא עניין של פוליטיקה. ברשותכם, בטור החותם את שלושת הטורים אודות הקטל בדרכים, הייתי רוצה לדבר על תאונות הדרכים מזוויות קצת אחרות ממה שדיברתי עליהם עד עכשיו.

תאונות דרכים - נתונים כלכליים

בשנת 2010 התרחשו כשלושים אלף תאונות בארץ שעלו למשק הישראלי קרוב לשמונה מיליארד שקלים - כך מפרסמת הרשות הלאומית בדרכים. בחלוקה גסה מסתבר שכל הרוג מהרוגי תואנות הדרכים עלה למשק כשישה מיליון שקל. הסיכום הכספי כולל בתוכו נזקים ישירים כגון טיפול בנפגעים ואובדן כושר תפוקה, נזקי רכוש, עלויות בית משפט, משטרה, טיפול במשפחה ושיקום פיזי ופסיכולוג. <.

במקום העבודה שלי אני מזהה בעיה בטיחותית קשה. ריבוי משרדי ממשלה ועסקים גורר למקום תנועה סואנת של אנשים ורכבים במקום. הולכי רגל, הרוצים לחצות את הכביש מתחנת האוטובוס אל משרדי הממשלה נאלצים לעשות זאת ללא מעבר מסודר במעבר חציה הנמצא במרחק רב מהמקום ובכך מהווה סכנת נפשות. גם רכבים המבקשים לצאת מהחנייה במקום מוצאים עצמם ממתינים דקות ארוכות להשתלבות בטוחה ולכן מבצעים פנייה לא זהירה ובכך מסכנים עצמם ואחרים.

הצבת מעגל תנועה במקום ומעבר חציה מסודר יחסוך המון כסף וחיים. מכתב ששלחתי לראש עיריית באר שבע נענה בכך (בקיצור) שישנה תוכנית כזו רק שהיא חלק מתוכנית מתאר שתסתיים בעוד כמה שנים. שנה עברה והיא עדיין לא התחילה. במדינה שלנו מעדיפים להוציא כסף רק אחרי האסון ולא לפני.

תאונות דרכים - לא רק נהגים

מסוכן ללכת ברגל בישראל: 8,121 הולכי רגל נפגעו בערי ישראל בין השנים 2007 ל-2009, מתוכם 212 נהרגו. כך מדווחת עמותת אור ירוק בהסתמך על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. בערים יותר ממחצית ההרוגים הינם הולכי רגל, והמגמה לפיה שליש מכלל ההרוגים בתאונות דרכים הינם הולכי רגל, נמשכת מזה מספר שנים ועם יותר מ-8000 נפגעים הולכי רגל בתאונות, ויותר ממחצית ההרוגים בתחום העירוני, ישראל נמצאת במקום השלישי מבין מדינות המערב בהיפגעות הולכי רגל בתאונות דרכים. (מיינט, 7/2/10)

תאונות הדרכים וסטטיסטיקה

סטטיסטיקה היא עניין חשוב אבל היא מוציאה מהפרטים שבתוכה את השם והנשמה. ירידה של הרוגים בתאונות דרכים היא טובה אבל היא אומרת שעדיין יש לנו אנשים שחייהם נגדעו, משפחות הרוסות, ילדים יתומים. שלא נשכח זאת. הסטטיסטיקה לא אומדת הכול. היא לא אומדת את אלו שלא התקשרו לחברת הביטוח, את אלו ש"דפקו" וברחו, את אלו שפחדו לדווח. אין לי כל האשמה למספרים. זה לא תפקידם. זה התפקיד שלנו כבני אדם, כנהגים. לכולנו יש את החובה לנסות ולמנוע, עד כמה שאפשר, טעויות המובילות לאובדן חיים.

תאונות דרכים - גם לי זה קרה

אני לא מיתמם. גם לי יוצא מדי פעם לעבור את המהירות המותרת. גם אני נוסע בכביש של 90 קמ"ש מאה או מאה וחמש. אני גם לא מבין למה אסור לנסוע בכביש 6 קצת יותר מהר ממה שמותר. גם אני חלק מסטטיסטיקה. עברתי שלוש תאונות דרכים בתוך חמש שנים ובכולם היו נתונים כמעט דומים: שלושתן התרחשו בכביש רגר שבעיר באר שבע, בשלושתן אני הייתי ישוב ליד הנהג, בשלושתן הנהג לא היה אשם ובשתיים מהם נכנסו בנו מאחור.

מה ההסתברות שזה יקרה?, הסטטיסטיקה מסתבר, לא פוסחת גם עליי.

בבקשה- סעו בזהירות.