כשהון ושלטון נפגשים לעתים קרובות נולדת הוויה חולה במחלה ממארת. לצערי, היינו עדים ליותר מדי מפגשים בין הון ושלטון , שהותירו אחריהם עקבות כואבות לחברה. בשנים האחרונות היינו עדים לכך שרשויות שלטון נוטלות חלק פעיל בהפרת זכויות דיור של תושבי שכונות, העוברות תהליכי פיתוח.
למינהל מקרקעי ישראל כבעל הקרקע יש אינטרס למכור את הקרקע במחיר הגבוה ביותר. תושב שכונת מצוקה, הגר בה עשרות שנים, אין בכוחו להעמיד את המחיר הגבוה ביותר. למדינה יש אינטרס לחסוך לעצמה את הצורך להשקיע בשיקום שכונת המצוקה, לכן המדינה מעדיפה להפריט את כל הטיפול בשיקום שכונות המצוקה על-ידי הכנסת יזמים פרטיים.
הפרטת הטיפול בשיקום שכונות יצרה מפגש של הון ושלטון. לשלטון יש אינטרס לחסוך עלויות בשיקום, ולהון יש אינטרס להפיק מקסימום של רווחים.
שילוב קטלני של אינטרסים בין הון לשלטון הוכיח עד כמה הוא מסוכן. בשנים האחרונות היינו עדים לכך , שרשויות השלטון לא מילאו את החובה להגן על זכויות הדיירים.
רשויות שלטון הפיקו רווחים מרקיעי שחקים, כשהן גלגלו את פיתוח המתחמים בשכונות על היזמים. נוכחות דיירים מכבידה מאוד על רווחי היזמים. כך נוצר חיבור בין האינטרס של ההון להרוויח ובין רשויות השלטון, המגישות מלוא הסיוע לפינוי דיירים אחרי כששים שנות מגורים מבתיהם. מבחינתן יוזמות נדל"ן פרטיות הן אמצעי אלטרנטיבי רווחי לפעילות של הרשות עצמה.
היזמים למדו לשנן את השימוש במלים ערכיות כמו "פיתוח" או "שיקום", כשהמניעים הם רווחים כספיים, גם אם מאות תושבים,שחיו במקום עשרות שנים, מושלכים מבתיהם בסיוע משטרתי. כאן אין הבדל בין אזרחי ישראל ערבים מיפ , או אזרחי ישראל יוצאי תימן בכפר שלם. המשותף בשני המקרים שהם יושבו בשלהי 1948 תחילת 1949 בבתים, ונושלו מהם אחרי כששים שנה בסיוע ברוטאלי של כוחות משטרה, כדי שהיזמים ימקסמו את הרווחים בכל מיזם "חברתי".
כפעיל חברתי אני נמנה על אלו, הנאבקים לשיקום שכונות מצוקה. בכל תהליך של שיקום שכונת מצוקה טמונה ברכה לשכונה העשויה לשנות פניה. אך אינני מוכן להשלים עם דחיקת רגליהם של בני המקום .
דחיקת תושבים מקומיים מקבלת ממדי הקצנה מצמררת כמו יצירת מתחם סגור ומתבדל, הפוגע בזכות הציבור ליהנות מהמשאבים הציבוריים באופן שוויוני. בגבעת אנדרומדה ביפו עיריית תל אביב, ששכחה שהיא גם עירית יפו ובשיתוף אילי הון מקומיים וזרים בנתה עיר יוקרה ואמידה בתוך העיר, כשחברת אבטחה חוסמת את הירידה לחוף לציבור משכונות סמוכות, שהן שכונות מצוקה ביפו.
המפגש אימתני וקטלני זה בין הון ושלטון העמיד את עיריית תל אביב בצמרת הפגיעה באורח קשה בזכויות אזרח, כשנתנה ידה לאפליה משפילה של אזרחים בני העיר ליהנות ממשאב ציבורי כמו רחוב באופן שוויוני. במקרה הזה ניתן לציין לטובה "כי יש שופטים בירושלים" שסדקו סדק, אומנם באיחור רב, בצירוף של שררה, ששמה בישראל עירית תל אביב ותאוות הון בלתי נשלטת של יזמים, שהבטיחו בעת המכירה "אוויר נקי מזוהמת שכונת מצוקה".