הדירו רגליכם מהמאבק החברתי

ראשית, אקדים ואומר שאני רואה במאבק החברתי מאבק שברובו הוא אמיתי וכן. גם אני כורע תחת נטל מס שלדעתי לא תמיד מוצדק. אלא שמה שהחל כדבר לגיטימי (מאבק הקוטג' לדוגמה) לבש צורה מכוערת שאין לה אח ורע בעולם. זה מתחיל בראשי המחאה לי לוי וסתיו שפיר (למעט איציק שמולי, יו"ר התאחדות הסטודנטים, שנשמע הרבה יותר מתון וחושב), שרומזים או אומרים בגלוי שראש הממשלה מנסה להסיט את אש המחאה לאש אמיתית, של מלחמה. זה ממשיך בנסיונות של השמאל להלביש למחאה צורה של הפיכה כמו במצרים. וזה נגמר בתקשורת שחוגגת את העליהום שנוצר על בנימין נתניהו, ראש הממשלה הנבחר - שלהזכירכם, שנוא כל-כך על אלילי התקשורת, האח הגדול והכסף הגדול עוד יותר. הגדילה לעשות "שרת הביטחון" עטורת השבחים והעוז, סתיו שפיר, והתראיינה לתחנת טלוויזיה זרה, באומרה כי ראש הממשלה מוכן להקריב אזרחים תמימים על-מנת לסיים את מחאת האוהלים. להזכיר לגברת שפיר הנכבדה - שרעתה בשדות זרים כבגידה ממש בעמה ובמולדתה, לתחנה זרה תמורת חופן תשומת לב ופרסום - שהיה זה ראש ממשלה אחר שהעיף ללא רחם אלפי (5,000) אנשים מבתיהם על-מנת לאתרג עצמו ולהימנע מחקירות פליליות. הוסיף החרה אחריה כאחרון האנשים אדון לי לוי, שאמר כי "כל תצפיתן היה יכול להקדים ולראות את הפיגוע ביום חמישי". ובכן, מר לוי הנכבד, האם היית בדיונים בלשכה בעת שראה התצפיתן את האירוע? או שמא נסעת לדיון במטכ"ל? אין לך שום זכות לסחור בדם הנפגעים. אתה כנראה מעולם לא היית בשטח ואם היית, שכחת מה זאת מלחמה (היית באספרסו של הבוקר, הבנתי...). לעם ישראל אומר במלוא הגרון: זאת לא המחאה החברתית שלנו. זוהי רמיסה של מדינת ישראל וחשבון אישי נגד בנימין נתניהו. אני לא אתן יד ורגל במחאה הזו, שראשיה ראשי נחש המה, וטעמה מר משנאת ישראל. אני מוכן ורוצה למחות, כי באמת הכל כאן יקר יותר, אך אני מעוניין שתהיה מחאה לגיטימית עם ראשי מחאה שאיכפת להם ממדינת ישראל ומעם ישראל, ולא מהם עצמם, ולא אלו הזורים חול בעיני הציבור ומסכנים אותו בראיונות שנאה ברשת זרה, ובכך מורידים עוד ועוד את מעמדנו בעולם. זו לא המחאה שלי וזו לא המחאה של עם ישראל אוהב ישראל. אז מי שאוהב את מדינת ישראל, מוטב לו שיקפל את האוהל ויחזור חזרה לביתו. הפעם השמאל, ובראשו סתיו שפיר ולי לוי, הרסו הכל.