המזרח התיכון עובר לאחרונה טלטלה עזה. מנהיגים מוחלפים, סדרי שלטון משתנים, "איתני הטבע" כמו מובארק, קדאפי, אסד ושליט תימן מוחלפים ומורחקים, אך נשאלת השאלה האם העמים בשלים לשינוי, או שמא הפייסבוק הקדים את השינוי הנדרש בהלך הרוח, בבשלות וביכולת לשינוי? האם הריק שנוצר יתמלא בגורמים עוינים או בגורמים אנרכיסטים, או שייכנסו אליו גורמים אשר יטיבו את המצב הקודם?
אינני מזרחן הבקיא בהלכי הרוח ואין אני מתיימר להיות נביא, אולם ההיסטוריה מלמדת אותנו, שישנן מספר אפשרויות במצבים אלה:
- אפשרות אחת היא שאת הריק יתפסו גורמים נאורים אשר ישכילו לשנות את שיטת הממשל ויכוננו שם דמוקרטיה, אשר לאחר תקופת ייצוב תעלה את המדינה לפסים טובים יותר.
- קיימת אפשרות של ריב בין מוקדי כוח שונים, עד לחלוקת המדינה ופיצולה למספר מחוזות או מדינות שונות בהמשך.
- השתלטות גורמים עוינים ודרדור המדינה.
- מלחמה נגד אויב משותף (ישראל), כגורם מלכד.
המהפכה השלטונית בארצות ערב תופסת את העולם בנקודה רגישה מאוד, שכן העולם הנאור, ובמיוחד ארה"ב ואירופה, נמצאים במצב של דימום וקשיים פנימיים רבים, אשר מטבע הדברים לא מאפשר להם להתערב באופן נחרץ ובוודאי מונע מהם להעביר כספים ותמיכה, אשר בדרך-כלל נדרשים במצבים אלה. חולשה זו של המעצמות עלולה ליצור תמריץ להשתלטות עוינת מצד גורמים בעלי ממון, אשר נפילת מדינה כפרי בשל עשויה לשחק לאינטרסים שלהם, ובמיוחד ללוב, שבבעלותה מאגרי נפט בלתי מבוטלים.
ישראל נמצאת במצב מוזר ולא ברור, שכן מצד אחד כל התערבות מצידה יכולה להתפרש ובצדק כפגיעה בריבונות של המדינה, ומנגד ישראל חייבת לבחון היטב את השינויים, במיוחד בכל הקשור להתחמשות ולהשתלטות גורמים עוינים על מוקדי כוח והשפעה.
נפילת מדינות אלו יכולה לשחק לידי גורמים עוינים כמו אירן, גורמי איסלאם קיצוניים וגופי טרור, אשר בהשקעה נמוכה יחסית יכולים להקנות להם אחיזה אסטרטגית משמעותית. טוב יעשו הגורמים המתאימים בישראל, אם יבחנו מחדש השמדת הכורים באירן כעת, רגע לפני שהירי על ישראל יהיה מכמה מדינות וממספר כיוונים שונים ואולי אפילו בו-זמנית.