שלי וציפי - הבדלים על קצה המזלג

הותקפתי בגין קריאתי הפומבית להצביע לשלי יחימוביץ'. היו שהחציפו - ושלחו דברי נאצה אליי למייל. מתקיפיי הביעו פליאה - איך יכול להיות שאני ("קיצוני ימני") בעד קומוניסטית שהצביעה בעבר לבל"ד?, תשובתי פשוטה: מותר שתהיה מחלוקת על אידיאולוגיה. אסור שתהיה מחלוקת על כללי המשחק. שלי משחקת דמוקרטיה - ציפי לבני מצפצפת על כללי המשחק הדמוקרטי. אין לי ספק שאילו שלי יחימוביץ' הייתה מפסידה בפריימריז, היא הייתה מרכינה את ראשה ומכבדת את הכרעת הבוחר. אף מראיין לא הצליח להוציא מפיה של ציפורה התחייבות לכבד את תוצאות ההתמודדות שלה מול מופז - אם תפסיד. והיו ניסיונות. אלה המצביעים ו/או התומכים בשלי יחימוביץ' עושים זאת בגלל מה שהיא. אלה שהצביעו ו/או תמכו בציפורה, עשו זאת בגלל שנאת נתניהו. מנהיגות שמזנקת משנאת האחר - היא מתכון בטוח לאסון. שלי יחימוביץ' לעולם לא הייתה מסכימה שיועציה ישווקו אותה לציבור כ"נקיית כפיים". מבחינה מדובר בתנאי סף מובן מאליו. בתוך המאמץ למכור לנו את ציפורה כ"נקיית כפיים" חבוי מסר: לא מצאנו משהו אחר להגיד עליה. מבלי להביע דעה על פמיניזם - שלי יחימוביץ פמיניסטית אמיתית. ציפורה פמיניסטית מזויפת. הזיוף, הוא המרכיב הראשי במנהיגותה. "פוליטיקה אחרת"- זוכרים?, גם כאן ההבדל בין השתיים מזכיר את ההבדל בין אמיתי למזויף. בגלל שאין בה כלום - ציפורה חייבת עזרה חיצונית שתעזור בשיווקה כמי שמציעה "פוליטיקה אחרת". אחרי מה שראינו - אין לי ספק שהיא לא תעז למכור את עצמה כמי שעמדה במשימה. לעומתה, יחימוביץ' לא זקוקה לעדר מעצבי דעת קהל כדי לשכנע את הציבור שהיא מציגה "פוליטיקה אחרת". החריצות שלה, המסלול שעשתה, הדיבור בגובה העיניים, הצורה שבה התרימה תומכים ופקדה אנשים, היכולת המוכחת שלה להלהיב צעירים ששמחו להתנדב, הסירוב העקשני לא לשנוא, ולא להשליך רפש ביריבים - כל זה פוליטיקה אחרת. הממשלה מכהנת למעלה משנתיים, ולא ראינו אלטרנטיבה לשלטון. ציפורה, במקום להצמיד לביקורת שהשמיעה נגד הממשלה, רעיונות או תוכנית אלטרנטיבית- התמקדה בהטלת רפש בראש הממשלה בסגנון מחליא. לנבוח מעל כל במה ומול כל מיקרופון "נתניהו אשם"!- זאת לא אלטרנטיבה. זוהי הזמנה (שלא נענתה) להיאבקות בוץ. ככה זה כשאת חלולה. לעומתה, שלי יחימוביץ מציעה אידיאולוגיה אלטרנטיבית בסגנון מכובד. טובה, לא טובה- ישפוט האזרח. שורה תחתונה: בחירת שלי יחימוביץ להנהגת העבודה היא בשורה דמוקרטית. זה הזמן של אפיזודה לבני, לחשב את קץ מנהיגותה לאחור.