ראוי לדעת שפוליטיקה משמעותה מיצוי של פשרות הכרחיות ואפשריות, בנסיבות משתנות, ולא מיצוי של אידיאולגויות טהורות ומושלמות אך בלתי אפשרויות, במשטר דמוקרטי הבנוי על קואליציות.
ראוי להתנתק מהחשיבה הדוגמטית והמיושנת לפיה כל מה שמוגדר כ"ימין" הוא תמיד כביכול אסון, חדלון וכשלון. ואילו כל מה שמוגדר כ"שמאל" הוא תמיד כביכול חזון, פתרון ונכון.
ראוי להתחבר לאמירה לפיה חיינו כמו נדנדה בלתי נישלטת בין אופטימיות של פסגות לבין פסימיות של תהומות. הכל מתנהל בסגנון של הגזמות וקצוות, בין הפסימיסטים לבין האופטימיסטים, בין קיצונים למתונים, וביניהם נמצאים למזלנו הריאליסטים השקולים.
ראוי להסתייג מהסיסמה הנאיבית והמסוכנת של אלה המאמינים כי הגיע הזמן ל: ביטחון OUT, רווחה IN. "פתרון" לפלשתין ולנו. כמו-כן להסתייג מהסיסמה: "עולם ישן נחריבה" (קפיטליזם), "עולם חדש נקימה" (סוציאליזם).
ראוי להודות שסוציאליזם בנוסח המהפכני של "הכל או לא כלום" הוביל לכשלון ולאסון במבחן ההיסטורי. רק התקדמות איטית בנוסח של "עוד דונם ועוד עז", הובילו להשגים היסטורים. אי לכך, צריך לקבל את דוח טרכטנברג ולא לדחותו, ולהמשיך במאבק למען צדק חברתי אפשרי ולמנוע המשך הפרטה פרועה.
ראוי לפעול מידית לבלום את הקיצוניות מימין ומשמאל. לבלום את הימין המשיחי דתי ואת השמאל האנרכיסטי אנטי ציוני. דרוש זעזוע מבריא של החולי שהפך את הדמוקרטיה לאנרכיה.
ראוי להזדהות ללא הסתיגויות לצו ההיסטורי להבטחת עתידנו. צו האומר זעקי ארץ אהובה, הצילו את המדינה מהפוליטיקה הישנה. יש לנו עם חזק וארץ נהדרת, הזקוקים בימים אלה, לאחדות פנימית, עוצמה צבאית, תבונה מדינית, ערבות הדדית, ויציבות שלטונית, ולא למריבה מפלגתית שלטונית שיגרתית והרסנית. דרושה הסכמה לאומית של מנהיגות ציונית, מול הסכנה הקיומית.