ביום שמיני עצרת - שמחת תורה - עם תחילת זמן החורף נוהגים לומר בבתי הכנסת תפילה מיוחדת על הגשם. תפילה זו מורכבת מפיוטים העוסקים במים וגשם. קיימים הבדלים בין הפיוטים בנוסחאות השונות. לנוסח אשכנז חוברו הפיוטים ע"י הפייטן אליעזר הקליר ואילו בנוסח ספרד הובאו פיוטים מתקופה מאוחרת יותר של שירת ספרד שחוברו בחלקן ע"י ר' שלמה אבן גבירול. תוכן הבקשה זהה - בקשה מהקב"ה שיוריד לנו גשמי ברכה בזמן המתאים שיביאו טובה לאדם ולבהמה.
הזכרת הגשם לא הוזכרה כלל בחג הסוכות וזאת משום "שהגשמים בחג סימן קללה הם", היות שאז אין אפשרות לקיים את מצוות ישיבת הסוכה. הנוסח לבקשה זו "משיב הרוח ומוריד הגשם", מופיע בתפילת שמונה עשרה בברכת מחיה המתים; הנאמרת מיד בתפילת המוסף של שמיני עצרת. שאילת הגשמים "ותן טל ומטר", בתפילת שמונה עשרה של חול הנאמרת בז' במרחשון שבועיים לאחר שמיני עצרת. זאת שעולי הרגל שעלו לירושלים לחג הסוכות יספיקו להגיע לבתיהם לפני שיחלו הגשמים. הזכרת הגשמים נמשכת כל החורף עד היום הראשון של חג הפסח בתפילת שחרית. במוסף נאמרת תפילת הטל.
המשנה במסכת תענית מספרת מעשה שהיה בשנת בצורת והתנא חוני המעגל שהיה מגדולי הדור בתקופת בית שני נתבקש להתפלל לירידתם של הגשמים. המעשה מובא בהרחבה ובאמצעותו ניתן להבין את המסופר במשנה. "מעשה שאמרו לו לחוני המעגל: התפלל שירדו גשמים. אמר להם: צאו הכניסו תנורי פסחים, בשביל שלא ימוקו (יתקלקלו). התפלל, ולא ירדו גשמים. מה עשה? עג עוגה ועמד בתוכה. ואמר לפניו: ריבונו של עולם, בניך שמו פניהם עלי, שאני כבן בית לפניך. נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן, עד שתרחם על בניך.
התחילו הגשמים מנטפין. אמר: לא כך שאלתי, אלא גשמי רצון, ברכה ונדבה ירדו כתקנן. עד שיצאו ישראל מירושלים להר הבית מפני הגשמים. באו ואמרו לו: "כשם שהתפללת עליהם שירדו, כך התפלל שילכו להן" (פרק ג' משנה ח').
ממעשה זה ניתן לראות שבזמנים קדומים חש האדם תלות עצומה בגשם. הגשמים היו תנאי להצלחת היבולים בחקלאות ונתפשו כמביאים חיים לעולם. זו גם הסיבה שמזכירים את הגשמים בתפילת שמונה עשרה בברכה השנייה. היא ברכת "מחייה המתים" כי הגשם מחייה את המתים (הזרעים הטמונים באדמה, צמחים שכמעט קמלו ועצים שכמעט התייבשו ומתו).
זאת גם הסיבה לכתיבת מסכת תענית שבאה לענות לציוויים של חכמים לגזור תעניות לרגל עצירת גשמים בשנות בצורת. "גדול יום הגשמים כיום שנבראו בו
שמים וארץ" (תענית ז', עמ' ב') עולם ללא גשמים אינו עולם. באין גשמים אין צמיחה ובאין צמיחה אין חיים. ברכת הגשם מביאה לעולם מתרענן ורווה וכאילו נברא מחדש.