לתושבי ישראל לא היו יותר מדי רגעי נחת בשנה האחרונה, אולם היה רגע אחד שבו התקווה לעתיד טוב יותר שררה לזמן קצר. זה היה הרגע שבו עבר בכנסת החוק למיסוי רווחי גז ונפט, בעקבות דוח ועדת ששינסקי. החוק עבר ברוב גדול, לאחר שהממשלה התחייבה - וגם חויבה לכך בחוק - להגיש לכנסת לא יאוחר מאחד בנובמבר 2011 הצעת חוק להקמת קרן לאומית, שתופרד מתקציב המדינה, ואליה יוזרמו ההכנסות מתגליות גז ואוצרות טבע. "המודל הנורווגי", קראו לזה, ודיברו על כך שבזכות הקרן הזו יזכה כל ילד לחינוך חינם מגן הילדים ועד לאוניברסיטה ועוד אי אילו משאות נפש של אזרח במדינה מודרנית.
אולם האחד בנובמבר חלף עבר לו, ואף הצעת חוק לא הוגשה כמתחייב.
חבר הכנסת
אורי אריאל, שמלכתחילה היה סקפטי לגבי התנהלות האוצר, שיגר בראשית השבוע מכתב לשר האוצר
יובל שטייניץ ובו נדרש לאיחור המחפיר. "ברצוני להזכירך", כתב אריאל, "כי בישיבת ועדת הכלכלה אמרת באופן מפורש כי הממשלה מתחייבת להגיש הצעת חוק שתגיע לכנסת ולוועדת הכספים. בהצבעה על הצעת החוק הייתי היחיד שהצביע נגד, כאשר כבר אז צפיתי כי לא יעמדו בו. בתגובה לספקותיי אמר יו"ר ועדת הכספים, ח"כ
משה גפני: "זו תהיה עבירה על החוק... אני לא מכיר שר אוצר שהולך לעבור על החוק וחזקה על שר האוצר הנוכחי שאכן יעשה זאת. החוק מחייב אותו".
נו, שאלתי את ח"כ אריאל, כבר שמעת משהו מכיוון לשכת שר האוצר? בינתיים הם שותקים, השיב. ממלאים את פיהם מים. אולם בקרוב יתקיים דיון דחוף בוועדת הכספים ואז נראה מה ישיב שר האוצר ליו"ר ועדת הכספים, שכאמור לא מעלה על דעתו ששר האוצר יעבור על החוק.