נתניהו מאז ולתמיד

על-פי הערכתי הבלתי מקצועית, אני מתרשם שנתניהו סובל משגעון גדלות קל (בינתיים). ליתר דיוק הוא נהנה, אנחנו הסובלים. השרים סרים למרותו, הכנסת משחק ילדים עבורו, האופוזיציה משעשעת אותו, העם מעריץ אותו, הוא כאן כדי להשאר. לירדנים יש מלך, לבריטים מלכה ולנו יש את ביבי מלך ישראל. ישראל קרובה מאי פעם לשלטון קיסרות.

מי עוד הבין זאת?

מסתבר שלא רק אני שמתי לב לכך שמצבו האלקטוראלי של נתניהו טוב מאי פעם. גם נתניהו שם לב לכך, ומיד כפוליטיקאי מיומן הכריז על בחירות.

אנחנו שומעים על צמיחה, שומעים שמצב המדינה נפלא, אז על מה כל המחאה? נו, מה אתם אומרים, ישראל בתקופתנו היא גן עדן או גהינום? תלוי: לעשירים ובכירים (אליטות) - גן עדן, לשארית הפליטה של מעמד הביניים – נסבל, לחציון התחתון - גהינום. הנה לקט כותרות מזדמנות: "שיאנית העוני במערב: 10% סובלים מרעב בישראל; בתי החולים בחיפה: 4 ימים במיון בלי מקלחת; תוך שנה פי 5 בני נוער מעורבים בזנות; יותר ילדים פוגעים מינית בבית הספר; נפילה קשה: פעם ישראלי קיבל פנסיה של 70% מהמשכורת; ליצרן קטן אין סיכוי לשרוד בשוק הישראלי; מדד השחיתות: ישראל במקום הנמוך מאי פעם; ביניש – עבריינית סדרתית". עוד לא דיברנו על ריסוק משק העבודה והפיכתו לשוק עבדים ובכך דרדור חצי מדינה אל חיי עוני, עבדות, עושק וסבל. אם אתה עשיר אתה נהנה מרפואה פרטית; במסעדות היוקרה אין מצוקת רעב (למעט כאשר מגיעים לארוחת צהריים על בטן ריקה); שוק הבשר הטרי האנושי (זנות) פורח: ההיצע שופע וצעיר יותר, אפשר להשיג פרגית גם לפני ארוחת צהריים; בעיות שרידות – אולי לעבדים שלך, השחיתות רק מפנקת אותך; מי צריך שלטון חוק כשיש מקורבים; בקיצור גן עדן עלי אדמות. האם ביבי טוב ליהודים? אינני יודע, מה שבטוח: ביבי פנטסטי לעשירים.

האמנם ביבי יצא לקרב נגד בית המשפט העליון? אל תתנו לספינים לבלבל אתכם. קראתי פרשנות לפיה ביבי התיר הגשת הצעות חוק מסעירות רק כדי לעצור אותן ולצאת אביר ומגן הדמוקרטיה. היועץ המשפטי התמים והנלהב שלו קצת קלקל לו את התוכנית כשהכריז בצניעותו שרק בזכותו הכל נבלם. אך אל דאגה, בסופו של דבר התרגיל הצליח וביניש שבחה את נתניהו על פועלו להגנה על שלטון החוק. כעת יש להמתין רק לתשבוחות של קלינטון ואירופה. כלומר ביבי התיר את מתקפת החוקים הללו רק כדי לעצור אותם ואז להעביר את החוקים שהוא באמת רוצה. אני דווקא הטלתי ספק בפרשנות הזו, כי מעורבות פוליטית במינוי שופטים דווקא קיימת בארה"ב, בעוד שהחוק לסתימת פיות נשמע מזעזע. בדיעבד אנחנו רואים שהפרשנות אכן מתגשמת לנגד עינינו.

גם כאן אל תתבלבלו. ישנם אומנם עיתונאים נזעמים רבים, אבל בסופו של דבר מה שמכונה "התקשורת" זה בעצם קומץ משפחות הבעלים והעורכים הראשיים, והם סה"כ בעד שחיתות. גם שלטון החוק תומך בשחיתות, כפי שראינו לכאורה וכביכול אם זכרוני אינו מטעני ואם הבנתי נכון בפרשת שבס (יסוד נפשי שלא כתוב בטבלת היסודות), אונגרפלד (אסור לומר על מושחת אמת כי הוא יעלב), האי היווני (בעל ההון העסיק את בן השלטון תמורת שכר עתק עבור גלישה באינטרנט, ממש במקרה), וכו'. כך שאל תדאגו לביבי, הוא לא כל כך תמים כפי שהוא אולי נראה, הוא לא יעז לצאת לקרב חזיתי נגד האליטות (הוא כבר עשה זאת פעם בקדנציה הראשונה שלו, נכווה ברותחין ולמד את הלקח היטב). סה"כ חוק לעידוד השחיתות עושה רק טוב לכל אליטה באשר היא. גם התקשורת היא אליטה. אדגיש: זו דעה, אם אצטרך לשלם עליה 300,000 ש"ח, אני מוכן כבר עכשיו להתנצל מראש ולהודיע שדברי הוצאו מהקשרם, כל גדולי האומה הנערצים כולם כמובן צדיקים, זכים וטהורים כשלג דאשתקד.

כדאי לשים לב שהחוקים לסתימת פיות משוייכים לקטגוריית "חוקי אליטות". בעלי דם אדום לא ירבו להשתמש בהם. כאשר כן ישתמשו – לא יקבלו לכך עידוד, כלומר יזכו בסכום סמלי (למעט משפטי ראווה מפעם לפעם). מי שתדמיתו נפגעת הוא מן הסתם מי שיש לו תדמית, כלומר בעל דם כחול (גדול אומה, עשיר, בכיר, מפורסם – אליטה). האליטות יודעות מצויין לדאוג לעצמן. בנוגע לעבירות כלפי בעלי דם אדום (הציבור), האליטות כבר דואגות שהאכיפה תהיה עלובה במקרה הטוב. לרוב נפשם של השופטים הרחמנים יוצאת מגדרה כדי להגן על העבריינים המסכנים. אנו חיים במדינת אליטות וזה מאוד מצער אותי שאנשים מתקשים להבחין בכך.

הצעתי מזמן "חוק פגיעה – פיצוי": פיצויי עתק לכל קורבן כבר במשפט הפלילי. אבל אצלנו לא מזדעזעים מזקנות שאונסים אותן ושופכים עליהן אקונומיקה, מקסימום פוסקים להן פיצוי של כמה לירות, כאשר כבר כן פוסקים תשלום קצת יותר גבוה זה תמיד קנס, כי המדינה רוצה ליהנות. כסף גדול רואות כרגיל רק האליטות וזאת כאשר מתבצע פשע מזעזע של פגיעה בכבודן הענוג. הפשיעה תקטן אם היא תהיה בלתי משתלמת! לכן הרעיון טוב כפליים: גם סוג של צדק ונחמה לקורבן, וגם עוקף את רחמנות השופטים כי הפיצוי הגבוה יכאב בכיסו של הפושע. דבר אל הביצים ואל האבנים, אין שום דרך לגרום לרעיון הזה לעבור את מה שמכונה בביולוגיה BBB מחסום דם – מוח, כלומר מחסום אזרח – גדולי אומה (כולל תקשורת). אבל, למה לעסוק בקטנות? לעם אין זמן לעסוק בשטויות, הוא עסוק בלסייע לנתניהו לסתום לו את הפה. העם בחר ביבי, העם מאושר מביבי, העם רוצה ביבי, העם כנראה יהנה מביבי עוד זמן רב. רצונו של עם כבודו. לכל עם המנהיגים הראויים לו, אבל העם חייב לקלוט: אם הוא רוצה פוליטיקאים, הוא לא יכול להתפלא כל פעם מחדש שהם בדיוק מה שהם.

גמרנו, עידן הנפילים מאחרינו. מנהיג הוא אדם עם חזון, עם מטרה, שמוביל את עמו אליה באומץ, בזהירות ובאחריות: הרצל, בן-גוריון. נהג קטר הוא לא המנהיג של הנוסעים, הוא לא קובע לאן יסעו. מנהיג הוא לא רק הנהג, הוא גם הנווט. רבין אמר: "אני אנווט", אבל ניווט אותנו עם רכבת אוסלו לתהום. היו אז חגיגות שלום, וכל חובבי השלום היו שטופי חדוות שלום ועלו לרגל למוקטעה כדי לנשק את רגלי ערפאת, למי שזוכר את התקופה. אבל כשהצצנו מחלונות רכבת השלום ראינו שהיו פזורות שם המון גופות שלום טבולות בדם רב. אט אט הבנו שהדרך לשלום רצופה אולי בכוונות טובות אך לא בגופות. גם נתניהו נוהג ב"רכבת" ישראל אבל לאן? "להלוך ושוב", כמו שאמרו במערכון של יהודה ברקן. נתניהו הוא לא מנהיג, הוא פוליטיקאי, הוא עסקן. נתניהו מומחה בפוליטיקה (הייתי אומר אשף, אם לא הייתי חושש שאבו מאזן יתבע אותי על זכויות יוצרים). נתניהו שורד בלתי נלאה. הוא מוביל את המדינה להיכן שמתאים לו. לכיוון שיאפשר לו לשרוד בתפקידו זמן רב ככל האפשר.

נתניהו איננו אידאליסט השואף להירשם בהיסטוריה כמי שעשה מהפכה חברתית מדהימה. כבר רשום בספרי ההיסטוריה שהוא שחרר את גלעד, אבל בשביל להכנע לסחיטה לא חייבים להיות מנהיגים דגולים. (לגבי אירן, נקווה שבפרספקטיבה היסטורית הוא אכן יפעל נכון). כמומחה להשרדות הוא מתמרן ומשתחל. הוא אינו מוביל את המדינה לאן שהיא צריכה, אלא מנסה להסתדר במפת הלחצים האדירה שבה הוא נתון. את החלשים הוא רומס, עם החזקים הוא מתמרן. זהו בעצם הרעיון הבסיסי של הפוליטיקה: "אמנות האפשר". ואכן במבחן המציאות יש להסיר את הכובע, הצלחתו כבירה: הציבור משוגע עליו. המדינה מתרסקת, אבל העם אוהב אותו. הצלחה של מנהיג נמדדת באופן סובייקטי. אם התרגלנו לרף שחיתות עצום ולכך שאין מנהיגים אידיאליסטים (או שאם הם קיימים הם נחבאים אל הכלים כי הם אינם עסקנים ודרכם לפוליטיקה חסומה), אז המנהיג הנערץ יהיה העסקן שירסק את המדינה הכי פחות.

מדברים על אידיאולוגיית השוק החופשי של נתניהו. איזו אידיאולוגיה ואיזה נעליים. נתניהו יודע שכדי לשרוד צריך חברים. אז הוא מתנהג יפה לבעלי ההון, משלם להם דמי חסות בסדר גודל של כמאה מיליארד ש"ח בשנה, בתמורה הם לא בורחים למקלטי מס בחו"ל וכך הוא מקבל השקעות וצמיחה. בינתיים המדינה מתרסקת, אבל צווחות של מיליון עניים נשמעות באולימפוס בדיוק כמו צווחות של שני מיליון (לא נשמעות). כל עוד הם מעריצים אותו, גם אין סיבה לשמוע. אין מנהיגים בדורנו, יש פוליטיקאים. האנושות התייבשה, החזיריזם השתלט על העולם. יש מכללות המדברות גבוהה גבוהה על "מנהיגות"... אילמלא היה זה כה עצוב היינו מתבוננים במראה ומתפקעים מצחוק.

בוודאי תאמרו שאין אלטרנטיבה. אתם צודקים, מאה אחוז אתם צודקים, מי יותר טוב מביבי? ציפי, איווט, שלי? נתניהו זקוק לטלסקופ כדי לראותם במראה מזדנבים הרחק מאחור. אבל אתם טועים. מאה אחוז אתם טועים, כי אתם נעולים על מבחר מאוד מצוצמם. מי אמר שחייבים רק עסקנים? היכן כתוב בדרישות התפקיד שמנהיג דגול חייב להיות עסקן ותככן? יש בעם המון אנשים איכותיים מדהימים, אלא שהעדר (הציבור) לא יתן להם הזדמנות. ניסו פעם להקים איזו "מפלגת התקווה", נראתה מפלגה איכותית. זה לא עובד, העם משוגע על פוליטיקאים. אגב, לא חייבים לחפש מנהיג שיחליף את נתניהו, די בכך שתכנס לפוליטיקה מפלגה אחת של אנשים איכותיים שתציב לפוליטיקאים המקצועיים גבולות. כמו תינוקות, מתבגרים, עריצים, וכמו כולם – כולנו משוועים לגבולות, גם "מנהיגים". אבל העם אוהב פוליטיקאים, אז העם יקבל פוליטיקאים, על ימין ועל שמאל מקדימה וגם מאחור. זו הדמוקרטיה ואנו נקבל אותה בהכנעה. כמו החמאס בעזה, כמו ארדואן בטורקיה, כמו האחים המוסלמים במצריים – גם אנו נכבד את רצון הבוחר: העם רוצה פוליטיקאים – זה בדיוק מה שהוא יקבל. מי שמטומטם משלם. גם עושקים אותו וגם מגישים לו את החשבון. כך זה עובד בעולמנו האכזר. זהו, אני סיימתי, כעת תורכם לצעוק עלי: "שמאלן מעופש, איך אתה מעז לא להעריץ את ביבי"...