מזה זמן רב ששוטפת אותנו פרסומת למטהרי מים "תמי 4". הפרסומת מנסה לגרום למאזין ו/או לצופה הרגשה שאם אין לו את המטהר הזה הוא לא חלק מהציבור.
הרושם המתקבל מתגובות התקשורת להצעות החוק שהועלו לאחרונה, כמו גם הרושם מכנס העיתונות שהתקיים לאחרונה באילת, הוא כמו הפרסומת ל"תמי 4": מי שלא מגנה את ההצעות ומצטרף למקהלת החוששים מהרס הדמוקרטיה וחופש הדיבור במדינת ישראל, איננו חלק מהציבור הנאור והשפוי במדינת ישראל.
אני מודיע כאן בראש חוצות, שהגם שאינני מסכים לכל הצעות החוק שהועלו אם בכללותן ואם בניסוחן, אינני חושש לדמוקרטיה ולחופש הדיבור במדינת ישראל. אני חושש הרבה יותר מהניסיון לכפות על הציבור אחדות דעות ואחדות המחשבה. אני חושש הרבה יותר מאנשי תקשורת שאינם מבינים שדעה איננה עובדה. אני גם חושש שעיתונאים מסוימים שכחו מזמן שצריכה להיות מינימום של הוגנות והגינות בדיווח.
חופש הביטוי צריך להינתן גם למי שמביע דעות ציוניות ולאומיות ולא רק למי שמתנגד להן.
בכנס העיתונות באילת היו שלא קיבלו את ממצאי הסקר שהראה ש-72 אחוזים מהציבור הישראלי חושבים שהתקשורת מוטה שמאלה. זה מזכיר לי את חבר הכנסת והשר לשעבר יצחק בן אהרון ז"ל, שלא היה מוכן לקבל את הכרעת הבוחר בשנת 1977 (המהפך) והכריז שצריך להחליף את העם. גם התקשורת, והייתי מוסיף לה גם אי אלו משפטנים, אינם קשובים לציבור. הם היו מוכנים אולי להחליף את העם, אך מה לעשות, לעם יש כנראה חושים יותר בריאים מאשר לתקשורת. למרות מתקפת התקשורת, אני לא מוכן להצטרף למגנים את ההתקפה כביכול על חופש הביטוי והדמוקרטיה.
אני גם מודיע בזאת בראש חוצות – אין לי "תמי 4" וגם לא יהיה לי. בביתנו גם איננו משתמשים בבקבוקי מים מינרליים למיניהם ואנו מסתפקים במי ברז, שהם לדעתי המים הכי טעימים והכי בריאים שניתן לשתות. ואני רואה עצמי חלק מציבור גדול בריא בגופו ובנפשו שלא ייתן יד לשטיפת מוח מכל סוג שהוא.