פרשת השבוע - מקץ

מִקֵּץ הַסֶּבֶל

יָשַׁב יוֹסֵף בְכִלְאוֹ עַל לֹא עַוֶל בְּכַפּוֹּ

שְׁנָתַיִם נוֹסָפוֹת נִשְׁכַּח וְנוֹתַר בְּגַפּוֹ

כִּי בָטַח בָּאָדָם וְלֹא בֶּאלֹהֵי אֲבוֹתָיו

וְלֹא לָמַד אֶת הַלֶּקַח מִמַעֲשֶׂה אֶחָיו

שִׁלֵּם בַּעֲבוּר צַדְקָנוֹתוֹ בְּאָבְדָן חֵרוּתוֹ

בְּרַם חֵרוּתוֹ שָׁבָה לוֹ בִּזְכוֹת חָכְמָתוֹ

וְלֹא בִּזְכוּת בָּשָׂר וָדַם שֶׁשָּׁכַח אוֹתוֹ

אַׂשְׁרֵי הַבּוֹטֵחַ בֶּאֱלֹהָיו וְלֹא בְּזוּלָתוֹ

גַּם אִם הַמְּצִיאוּת נִרְאֵית כְּחָלוֹם

צָרִיךְ לְהַתְמִיד וְלַחֲלוֹם עַל הַשָׁלוֹם

וְלֹא לִבְנוֹת תִּקְווֹת עַל דִבְרֵי הֶבֶל

כִּי תָּבוֹא הַתְּשׁוּעָה לָנוּ מִקֵץ הַסֶּבֶל

החלומות והמציאות

יש מדרש האומר כי החלום בא מתוך האדם עצמו ולא מעולם אחר או ממציאות שאין האדם מכיר אותה . האדם מהרהר בדבר שהוא מקוה לקבלו או להשיגו או להגשימו, בשעות היום בעודו ער ופועל וזה מופיע בחזיונות לילה, בצורה זו או אחרת. חלומות יוסף הם פרי הרהורי לבו ורצונו שיתגשמו. מחלומותיו התפתחה אצל יוסף יכולת פענוח חלומות של אחרים. חלומותיו של יוסף מצד אחד היו הגורם לסבלו ולמכירתו לישמעאלים, ומצד שני פענוח החלומות של האחרים, הצילו אותו ממצוקתו והביאו קץ לסבלו. ספר בראשית הוא הספר שמדובר בו על חלומות. קראנו על חלום יעקב בדרכו מבאר שבע לחרן הידוע בשם סולם יעקב. חז"ל ראו בעימות שבין יעקב למלאך הבר לחלום. באחד המדרשים נאמר: אין מראין לאדם בחלום הלילה אלא מה שהוא מהרהר בו ביום. ואילו פרעה, שליט מצרים הרואה ביאור מקור החיים של מצרים, כי בלעדיו אין חקלאות ואין מזון ואין רעיה ואין צאן ובקר, לכן הרהורי לבו של פרעה הם היו על היאור. חלום היאור הופיע כחלום כפול, פעם על שבע פרות ופעם על שבע שבולים. כאן יוסף נתן לחלומות פרעה מציאות הטובה לפרעה ביחוד על גורלה של ארץ מצרים ומתוך זה גורלו של ישראל שעתיד לחיות במצרים. מכאן למדים כי יוסף ידע לפענח חלומות אלו לפרעה כמי שקורא הרהורי לבו של פרעה על גורל ארצו ועמו. בפענחו את החלומות הושם קץ לסבלו של עצמו והיה לאיש רם מעלה במצרים כי פרעה שם אותו משנה לו באמרו לו: אין נבון וחכם ממך.(מא/לט) אמר לו פרעה והוסיף: ועל פיך ישק כל עמי רק הכסא אגדל ממך.(לא/מ) .

חתירה תחת יוסף

כפי שאנו רואים יום יום , אין איש מתיחס לאדם ומעשיו אלא אם הוא עולה לגדולה. כאן מחפשים את פגמיו וקופת שרציו של אדם. דבר זה כפי שהראה תופעה מוכרת מקדמת דנא, אין הדבר חידוש של העיתונות וערוצי הטלוויזיה של ימינו. כשנתמה יוסף משנה למלך לפרעה, שריו וחרטומיו התקנאו ביוסף , איך זה אדם זר אשר גם לא יודע שפת הארץ נהיה לשליט על העם ועל הארץ. דבר נוסף אחר בשינוי מעמדו של אדם מהרים לשנות את שמו ולהדביק לו כינויים כמו ליוסף : צפנת פענח , או יוסף המשביר שינוי השם בתורה מהוה דבר שבשגרה. כגון : אברם שונה לאברהם , הוסף על שמו שם השם ה' רמז לקדושה ות שרי שמה שונה לשרה, גם כאן נוספה האות ה' לקדושה. אצל יעקה נוסף לן שם לשמו הפרטי יעקב שם לאומי ישראל כאן כינוי של אלהים אֵל הינו חלק משמו. גם אצל הושע שונה ליהושע , תוספת האות יוד שאף היא חלק משמו של הקב"ה. לכן מעמדו של יוסף הביא גם לשינוי שמו . נאמר בתהלים: עדות בִיהוֹסֵף שָׂמֹו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע. גם כאן נוספה האות ה' לשמו יהוסף, ללמדך כי צדיק היה ואהוב על הקב"ה לא רק על יעקב אביו. האגדה במסכת סוטה (לו' ב') מספרת, כי כשפרעה מינה את יוסף למלך באו איצטגניני פרעה ואמרו לו: עבד שנקנה בעשרים כסף תמשילהו עלינו ? אמר להם : גינוני מלכות אני רואה בו . אמרו לו : אם כן יהא יודע בשבעים לשון. בא מלאך גבריאל ולימדו ולא למד. הוסיף לו את האות ה' לשמו ולמד שפת המצרים לכן הכתוב אמר עליו: שְׂפַת לא ידעתי אשמע. אכן יוסף לא ידע שפת המצרים. אך משנתמנה למשנה לפרעה מלך מצרים, דבר בשפת העם. סיפורו של יוסף הוא סיפורו של עם ישראל ושל כל אחד מישראל שאיננו יודע לנצור פיו ומדבר יותר מדי ובדבורו חורץ גורלות כולל גורלו כמו שקרה עם יוסף.

הפיצוי שזכה בו יוסף על סבלו

פרעה השיא לו אשה בשם אסנת שהיא בתו של פוטיפרע כהן און. יש להניח כי לא מדובר באותו פוטיפר, למרות שרש"י אומר מדובר בפוטיפר וזה מרמז כי בקש הקב"ה לנקום מפוטיפר על שאשתו העלילה על יוסף עלילת שוא. ברם הדבר נראה לא סביר כי פוטיפר היה סריס דבר המסביר חיזוריה של אשתו אחרי יוסף. כך או כך פרעה השיא ליוסף את בתו של פוטיפרע את אסנת ונאמר: וליוסף יֻלָּד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב אשר ילדה לו אָסְנַת בת פוטיפרע כהן און.(מא/נ) שוב חוזר הדבר על עצמו, שני ילדי יוסף את מנשה ואפרים או אפרים ומנשה כפי שזה קורה לרוב מקדימים את הצעיר על פני הבכור ולכן אנו אומרים אפרים ומנשה. גם ילדי יוסף לא נולדו בארץ כיוסף עצמו וכיתר בני יעקב , חוץ מבנימין שנולד בדרך אפרתא. והנה הפיצוי הנוסף בא לו מאת אביו ואחיו , כי שרר רעב בארץ כנען שם יושב אביו יעקב ובניו, אז שמע יעקב כי יש שבר במצרים , לכן הוא פנה לבניו ואמר להם : רדו שמה ושברו לנו משם ונחיה ולא נמות.(מב/ב) מכאן ואילך החל יוסף להתעמר באחיו. שהכיר אותם ולא הכירו אותו. מכאן ואילך השתשלשות המאורעות מעוררת התרגשות רבה, אף על-פי שאת הדברים האלה קראנו וקוראים אות כל השנים ויודים ראשית העלילה ויודעים את סופה כאשר שיאה בפרשת ויגש.

מְעַז יָצָא מָתוֹק כִּמְעֵין חוֹק

אַחֲרֵי כֹּל צָרָה מוֹפִיעַ הָאוֹר

עָדִיף שָׁכֶן טוֹב מֱאַח רָחוֹק

וְאַחְוַת אֲנָשִׁים הֵבִיאָה דְּרוֹר

טוֹבַת הָעַם אַחְדוֹת הָדוּקָה

בִּזְכוּתָה אָנוּ חוֹגְגִים הָחֲנֻכָּה

וּבְפִינוּ נְהַלֵּל יָהּ וְאוֹתוֹ נְשַׁבֵּחַ

יַסְפִיקוּ אִמְרֵי פֵינוּ בְּלִי לזַבֵּחַ

גַּם אִם רְשָׁעִים נִקְבָּצִים עָלַי

עוֹז רוַּח בָּנִים יָנִיסוּ מְקָלְלַי

וּלְחַסְדֵּי אֱלֹהִים נִהְיֶה חָבִים

וְנִפְרַע חוֹבֶנוּ כְּמוֹ הַמַּכַּבִּים

וְתִתְקַבַּל שַׁוְעָתִי וּתְפִילָתִי

בְּשׁוֹרְרֵנוּ מָעוֹז צוֹר יְשׁוּעָתִי