אליעזר בן יהודה היה, מן הסתם, מתהפך בקברו למקרא ולמשמע שיבושי הלשון הרווחים כיום באמצעי התקשורת. מחיה הלשון העברית בוודאי לא פילל שעורכי החדשות של העיתונות הכתובה, הרדיו והטלוויזיה, יתנו דרור להשתפכות מילולית ריקנית, שבינה לבין לשון תקינה אין, בעצם, ולא כלום.
שיבוש-לשון נפוץ וזועק לשמיים הוא השימוש המוטעה במלה "כמות" כל אימת שהיא מיוחסת לבני-אנוש. השכם והערב אנו שומעים וקוראים על כמות גדולה של אנשים, כאילו המדובר במסת-משקל מאסיבית. שומו שמיים, אבל אנשים הרי אינם נמדדים בקילוגרמים, ויש לכן לומר ולקרוא: "מספר" (במקום "כמות") גדול של אנשים.
שיבוש בולט נוסף של האנשה שאינה במקומה הוא השימוש הקלוקל ב"להניע" (במקום "להתניע") מכונית. קשה לדעת מהו המניע לז'רגון הגרז'ניקים, שמשום מה חדר אפילו לחדר החדשות, ושעליו מופקדים מי שאמורים לעמוד על משמר השפה העברית.
נמאס ומעצבן הבלי-רוחה של השפה העברית הקלוקלת באים לידי ביטוי גם בתחזית מזג האוויר, במסגרת מהדורת החדשות המבשרת על סערה ש"ממשיכה" (במקום "נמשכת") ובכך רק משייכים לה בכך כוח על-טבעי שאינו מאפיין אותה. מזמן גם נמאס לקרוא ולשמוע שאשה נתמנתה ל"מנכ"לית" במקום למנכ"ל; שבאקדמיה מלמדים "מדעי" (במקום "מדע") המדינה, כאילו שמצויים מספר מדעים שכאלה; וששופט "בית המשפט לשעבר" נטל עימו, עם פרישתו גם את בית המשפט כולו, בעוד שלמעשה עומד הבניין על תלו.
מעצבן לא פחות לשמוע ולקרוא את שפת הלועז שחדרה לעברית של אמצעי התקשורת. הדברים אמורים, לדוגמה, ב"אג'נדה" חברתית, ב"נרטיב" ספרותי וב"דד-ליין" עיתונאי. אין זאת כי אם מי שמופקדים על משמר השפה העברית באמצעי התקשורת פשוט נרדמו על משמרתם. הגיעה אפוא העת להעיר אותם מהתרדמה ששקעו בה, להאיר את עיניהם הטחות מראות, לזעוק על אוזניהם הכלות מלשמוע, ולגול בכך אבן גדולה מעל ליבו של כל מי שחרד עדיין, כמונו, לנשמתה של השפה העברית.