הדלפות מאוסות

אינני יודע אם מבקר המדינה, איש הגון, ללא דופי, מבקש לעצמו משרה ציבורית נוספת לאחר שיסיים את תפקידו הנוכחי, אבל בדבר אחד אני בטוח: אסור לו לנהוג כפי שהוא נוהג באחרונה. ההדלפות ממשרדו - ואין אדם שיכול לטעון ברצינות שהן נעשות שלא על דעתו או בידיעתו - הפכו זה מכבר למשהו מאוס. אין עוד חשאיות במעשיו. אין עוד את אותה רצינות שאפיינה אותו, ואת קודמיו בתפקיד, בשנים עברו. הכול פרוץ. הכול טבול בספינים מעין-פוליטיים. כל חטטן יכול לקבל לידיו הדלפה חמה מן התנור במשרד מבקר המדינה. דוחוות חלקיים מודלפים לעיתונאי-חצר. הקלטות של שיחות עם גורמים מעוניינים בתוצאות החקירה, כגון עם משפחות של אלה ששכלו את יקיריהם באסון האוטובוס, מועברות לרשתות החדשות. ממש כמו באיזו חצר ביזנטית שבה איש הישר בעיניו יעשה. וזה לא רק פסול - זה גם לא חוקי. הקפדנות חמורת הסבר שוב איננה ממאפייניו של מיכה לינדנשטראוס ואני אומר את זה בצער רב שכן הכרתי בעבר את פניו האחרות; מאירות הפנים; המקרינות מכובדות ודרך ארץ לזולת. לא אהבתי כל החלטה שהוא קיבל בעבר - אבל, עדיין, אפשר היה לחיות עימן. הן היו טבולות בהדר מסוים, במעטה של מכובדות - ואור של שיפוטיות ללא דופי עטף אותן. מבקר המדינה היה אז במיטבו. רצינותו וחריצותו היו אז סמל לאיתנותו של המוסד החשוב הזה. רוח רעננה, של התחדשות, נשבה אז ממשרדו. . לא עוד. זה לא אותו מיכה לינדנשטראס שהכרנו בתחילת דרכו. אינני יודע מדוע זה קרה, או למה זה קרה, או כיצד זה קרה, אבל בדבר אחד אין לי ספק: לדוחות הקרובים של מבקר המדינה - ורבים מדי מחכים להם זמן רב מדי - יהיה ערך מועט ביותר. הם לא יהיו עטויים במעטה של 'כזה ראה וקדש'. ההבטחות, הכמעט-פוליטיות שלו, למשפחות שכולות, לבוא חשבון עם שרים, למשל, נראות ממש כמו ההבטחות של מתמודד בבחירות מקדימות למרכז של מפלגה. גם בעניין 'מסמך גלנט' כבר אינני בטוח שהאמת תצא לאור. מבקר המדינה פשוט מתעסק עם יותר מדי נושאים - וגם לזמן יש ערך. אינני סבור, כמובן, שיש להיחפז בחריצת דין, אבל 'משיכת הזמן' מאפשרת לגורמים מעוניינים שונים להפעיל לחצים, לשבש את החקירה - ולנסות להטות אותה לכיוונים שונים. פוליטיים. אישיים. רחוקים ת"ק פרסה ממה שיועד למבקר המדינה בחוק. הדוח הממשמש ובא על השריפה בכרמל בוודאי משמש דוגמה מרשימה. הוא עובר והולך, על-פי ההדלפות האחרונות ממנו, מהפכים שונים. אז, אולי, לחלק מן השיהוי הבלתי נסבל יש הסברים, אבל לא לפירות הבאושים שמולידה הסחבת הזאת. פגישות ההרגעה שמיכה לינדנשטראוס עשה עם משפחות שכולות בוודאי לא משדרות רצינות. נהפוך הוא: הן משדרות זילות בתפקידו ופגיעה בחוסנו של שלטון החוק. כלום יעלה על הדעת שנשיאת בית המשפט העליון תיפגש עם צד לסכסוך המתברר בפניה "ותבטיח" לו תוצאה משפטית כלשהי? האם 'הבטחה' לבוא חשבון עם שרים - ולא עם מי שאחראי לכניסה של האוטובוס למלכודת האש - היא הדרך שבה צריך, או רוצה, מבקר המדינה להיפרד מתפקידו? אם לא הייתי מכיר את האיש - ומכבד אותו מאוד - הייתי אפילו משתמש בביטוי שהוא כה שגור בפי רבים כשהם מתייחסים לאנשי שררה בכירים: השתן פשוט עלה לו לראש. אין כל הסבר אחר להתנהגותו של מי שמבקש להשאיר את חותמו הבלתי נשכח, לטוב ולרע, חודשים ספורים לפני סיום תפקידו. ועוד לא אמרתי כלום על המהומה הפוליטית שמיכה לינדנשטראוס נותן לה יד בהתנהגותו הלא-ראויה.