"להפועל פ"ת הופחתו 9 נקודות עקב תהליך פירוק. לבני סכנין הופחתו 2 נקודות עקב חוזים כפולים. לבית"ר ירושלים הופחתו 2 נקודות עקב קריאות גזעניות. להפועל ת"א הופחתו 3 נקודות עקב התפרעות אוהדים בדרבי" (מתוך אתר one).
למכבי פתח תקוה, עד אתמול, הורדו 3 נקודות עקב התפרעות אנשי הקבוצה. עד שהחליטו דייני בית הדין של התאחדות הכדורגל לקבל את ערעור הקבוצה בנושא.
הנושא הוא כזכור תקיפת עלי חטיב בתום המשחק בין מכבי פתח תקוה והפועל חיפה. את הדיון על הצדקת הורדת הנקודות אשים בצד. הרי כל ראשי הקבוצות שיוצאים נגד העונש מושפעים ממנו. לא לשווא הקבוצות שאינן מעורבות במאבקי התחתית אינן מתערבות בהורדת הנקודות של מכבי פתח תקוה, זה פשוט לא מזיז להן.
הורדת הנקודות אני רוצה לדון בהורדת הנקודות בכלל. מבט קצר על טבלת הליגה מראה כמה משמעותית היא הורדת הנקודות. הפועל ת"א איבדה 3 נקודות שהיו מעמידות אותה במקום השני, עם פער של 2 נקודות מעל מכבי נתניה. בני סכנין הייתה ניצבת במקום השלישי, במקום אותה הפועל ת"א. לבית"ר ירושלים יכול היה להיות מרחב נשימה גדול יותר, ומסע הנצחונות האחרון אולי לא היה הכרחי כל כך. וכמובן, המלאבסית. 9(!) נקודות הורדו להפועל פתח תקוה. 9 נקודות שהיו שוות לה פער של נקודה בלבד מהקו האדום.
ברור לי שאין דומה מקרה אחד למשנהו, שיש מקרים 'מוצדקים' יותר מאחרים לפסיקה קשה, אבל בספורט ההכרעות צריכות להתקיים על כר הדשא, לא בבית הדין. איכשהו יצא שהשנה בית הדין של ההתאחדות קובע את גורלן של שתי הקבוצות מפתח תקוה. אחת בוודאי תרד, השנייה אולי תינצל - בזכות בית הדין. לא בזכות הישגיה על המגרש.
רבים כתבו ואמרו שהאלימות הורסת את הכדורגל, שקבלת הערעור של הלוזונים היא תעודת עניות, שאפשר לסגור את המועדון, את ההתאחדות, את הכדורגל הישראלי. אפשר. האלימות היא נגע שיש למגר מהכדורגל הישראלי. אין ספק.
כשהייתי קטן (יותר), היינו מקניטים במגרשי בתי הספר את הקבוצה היריבה (והיא אותנו): "אלוקים איתנו / השופט איתכם". והיום אני תוהה - למה צריך להוסיף שורה לבית הדין של ההתאחדות?!