כשאלוהים כרת את בריתו עם אברהם, אברהם קיבל זכות שמורה לצדק חברתי.
זכויות העם היהודי לארץ ישראל לא חקוקים בהצהרת בלפור או מסמך המנדט על פלסטינה. המנדט על פלשתין הוא התנ"ך בלבד.
ביום שלישי, 24 אפריל, 2012,
חידון התנ"ך הבינלאומי לנוער יהודי ה-49, אחת המסורות האצילות של יום העצמאות של מדינת ישראל, שבו משתתף ראש ממשלת ישראל
בנימין נתניהו, התקיים בתיאטרון ירושלים. האירוע הראשון, בהשתתפותו של ראש הממשלה דאז,
דוד בן-גוריון, נערך בשנת 1958.
בזכותם של שירותים הסייבר הגלובליים הייתי מסוגלת לשבת ממול מסך המחשב ובמשך שעתיים הייתי דבוקה - מהופנטת - למסך וצפיתי במתמודדים הצעירים, שהגיעו לארץ מעשרים ושתיים המדינות, מתחרים על הפרס הראשון.
גברים ונשים צעירים, בעלי ידע אלה, בין אם הם הגיעו למקום ראשון או אחרון הם כולם מנצחים. כי הם צועדים לתוך החיים הבוגרים מצוידים בחוכמה שרק למי שלוקח זמן בחיים ללמוד תנ"ך יש.
קבלתי את החינוך היסודי בישראל, ואחד השיעורים היה התנ"ך, אשר כל ילד בישראל חייב היה ללמוד. אני אישית אהבתי את סיפורי התנ"ך, אבל לימוד התנ"ך לא היה הנושא האהוב על רוב התלמידים. עם זאת לא הערכתי את חוכמת התנ"ך עד שנים מאוחרות יותר.
כשצפיתי בחידון התנ"ך הבינלאומי ה-49 זה הזכיר לי כי התנ"ך הוא ספר הספרים, ואין דומה לו. החוכמה של התנ"ך הוא אינסופית.
בעוד שמדינות אירופה, כגון צרפת, רוצות לתבוע זכות למהפכת ההארה שלהן ושהן הראשונות שהמציאו עם הצדק החברתי, לדאבונן הן לא. אב היהדות אברהם ובריתו עם האלוקים החדש שלו, שאותה הוריש לעם היהודי, הולידה ומחזיקה את הזכות השמורה של ההארה המוקדמת של האנושות. עם קבלת עשרת הדיברות במעמד הר סיני, משה והעם היהודי חרטו צדק חברתי ופוליטי על העולם כולו והחלו לסלול את הדרך למה שמאוחר יותר קראו פסיכולוגיה. לכן, היהודים ומדינת הלאום שלהם, ישראל רואים את עצמם כ-'אור לגויים'.
כדי לתמצת את הטענות האלה אנחנו צריכים להתייחס לתנ"ך. הצפייה בחידון התנ"ך איפשרה לי לעשות בדיוק זאת.
על חסד ורחמים: בספר זכריה, פרק ז', נאמר, ח וַיְהִי דְּבַר יְהוָה אֶל זְכַרְיָה לֵאמֹר. ט כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת לֵאמֹר, מִשְׁפַּט אֱמֶת שְׁפֹטוּ וְחֶסֶד וְרַחֲמִים עֲשׂוּ אִישׁ אֶת אָחִיו. י וְאַלְמָנָה וְיָתוֹם גֵּר וְעָנִי אַל תַּעֲשֹׁקוּ, וְרָעַת אִישׁ אָחִיו אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם.
על אחווה: בספר מלאכי, פרק ב':י, נאמר, הֲלוֹא אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ, הֲלוֹא אֵל אֶחָד בְּרָאָנוּ, מַדּוּעַ נִבְגַּד אִישׁ בְּאָחִיו לְחַלֵּל בְּרִית אֲבֹתֵינוּ?
על משפט: בספר עמוס, פרק ה':טו, נאמר, שִׂנְאוּ-רָע֙ וְאֶ֣הֱבוּ טֹ֔וב וְהַצִּ֥יגוּ בַשַּׁ֖עַר מִשְׁפָּ֑ט אוּלַ֗י יֶֽחֱנַ֛ן יְהוָ֥ה אֱלֹהֵֽי-צְבָאֹ֖ות שְׁאֵרִ֥ית יֹוסֵֽף.
על יודעי צדק: בספר ישעיהו, פרק נא:ז', נאמר, שִׁמְע֤וּ אֵלַי֙ יֹ֣דְעֵי צֶ֔דֶק עַ֖ם תֹּורָתִ֣י בְלִבָּ֑ם אַל-תִּֽירְאוּ֙ חֶרְפַּ֣ת אֱנֹ֔ושׁ וּמִגִּדֻּפֹתָ֖ם אַל-תֵּחָֽתּוּ.
על צדקה וחסד: בספר משלי, פרק כא:כא, שלמה המלך אמר, רֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד, יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד.
על חמלה: בספר מלאכי, פרק ג:יז, נאמר, וְהָיוּ לִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת לַיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה סְגֻלָּה וְחָמַלְתִּי עֲלֵיהֶם כַּאֲשֶׁר יַחְמֹל אִישׁ עַל בְּנוֹ הָעֹבֵד אֹתוֹ.
על סיוע לחלש: בספר דברים, פרק כד: יט, נאמר, כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה, לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ--לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה, יִהְיֶה: לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ.
על חסד ואמת: בספר שמואל ב', פרק טו:כ, שמואל הנביא אמר לאבשלום, תְּמוֹל בּוֹאֶךָ וְהַיּוֹם אנועך [אֲנִיעֲךָ] עִמָּנוּ לָלֶכֶת וַאֲנִי הוֹלֵךְ עַל אֲשֶׁר אֲנִי הוֹלֵךְ שׁוּב וְהָשֵׁב אֶת אַחֶיךָ עִמָּךְ חֶסֶד וֶאֱמֶת.
על הטוב והישר: בספר תהילים, פרק קכה:ד', דוד המלך אמר, הטיבה ה' לטובים ולישרים בליבותם.
על מילוי נפש: בספר ירמיהו, פרק לא:כד, הנביא ירמיהו אמר, כִּי הִרְוֵיתִי, נֶפֶשׁ עֲיֵפָה; וְכָל-נֶפֶשׁ דָּאֲבָה, מִלֵּאתִי, ובספר קוהלת, פרק ו':ז, המלך שלמה אמר, כָּל עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ וְגַם הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא.
על ישועה: בספר דברים, פרק לג:כט, משה רבנו אמר, אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּיהוָה מָגֵן עֶזְרֶךָ וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ, ובספר שמואל ב, פרק כב:כח, דוד המלך אמר, וְאֶת עַם עָנִי תּוֹשִׁיעַ וְעֵינֶיךָ עַל רָמִים תַּשְׁפִּיל.
על רוח: בספר ישעיהו, פרק יא:ב, נאמר, וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְהוָה רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְהוָה, ובספר יחזקאל, פרק ג:יב, נאמר, וַתִּשָּׂאֵ֣נִי ר֔וּחַ וָאֶשְׁמַ֣ע אַחֲרַ֔י קֹ֖ול רַ֣עַשׁ גָּדֹ֑ול בָּר֥וּךְ כְּבֹוד-יְהוָ֖ה מִמְּקֹומֹֽו.
בכל התנ"ך יש מעט מאד חזרה על ציווי מצוות. מיצוות מיוחדות ובודדות שעליהן כן חוזר התנ"ך הן, למשל, הדאגה לגר, ליתום והאלמנה, מצוה שמופיעה בתורה למעלה מארבעים פעם. ורק פעם אחת בתנ"ך מובאת דרישה כפולה של, 'צדק, צדק תירדוף'.
משמעותו, שליהודי זה לא רק עשיית צדק, זה גם רדיפת צדק, וזה יסוד היסודות של העם היהודי. ולמרות שלאורך ההיסטוריה העולם לא התנהג עם העם היהודי בצדק, היהודים לא שכחו מיצווה זאת ואת שאר המצוות שהתורה מצווה על יהודי. וייתכן מאד שזאת היא אחת הסיבות העיקריות של חוזקו וייחודו של העם היהודי שנתנה לו את הכוח להישרד כעם, ולהשאר יהודים שומרי יהדות כנגד כל הסבירויות. עמים אחרים נעלמו מן העולם תחת הרבה פחות לחצים וסבל.
עם ישראל חי!