אנו מוצאים לכל הפחות שלוש מעלות מרכזיות לצורך להאריך את תקופת ההתמחות:
האחת - טובתו האישית של המתמחה,
השנייה - טובתו של עורך הדין המאמן,
והשלישית - יוקרתו וטובתו של המקצוע.
השיעור הראשון לו זוכה סטודנט המסיים (לעיתים בהצטיינות) את לימודי הפקולטה ומתחיל את תקופת ההתמחות הינו הפער העצום בין הידע המשפטי שנצבר בשנות הלימודים לבין עולם המעשה. כך, גם משפטן השולט ברזי הדין הישראלי לא יוכל לייצג כראוי בעלי דין הלכה למעשה ללא תקופת התמחות. הלימוד בפקולטה אינו מקנה את הכלים לטפל ב"מקרה אמיתי", להוציא מן הכוח אל הפועל את זכויותיו של בעל הדין ולתרגם את צדקתו האקדמית לזכייה מעשית. סטודנט, מוכשר ככל שיהא, אינו יודע לנהל תיק, אינו יודע לתפור ולבצע עסקה מסובכת, אינו יודע איך מתדיינים בפני שופט, אינו יודע איך מנהלים תיקים מורכבים, אינו יודע לנהל משא-ומתן, וכן הלאה.
כך, לכל יום בו ילמד מתמחה ממאמנו, יתלווה אליו להופעות בבתי משפט, ינסח בפיקוחו כתבי טענות, יכין בהנחייתו תיקים וכתבי בי דין - יש חשיבות עצומה.
בנוסף, במקרים רבים חפצים המתמחים לטעום ממספר תחומי משפט ולרכוש בהם מיומנויות יסוד בסיסיות, על-מנת שיהא בידם לבחור, בחירה מושכלת, את התחום בו יחפצו לעסוק בעתיד.
עם תום תקופת ההתמחות - נחתך חבל הטבור, הסטודנט מקבל את גלימתו והופך לעורך דין ברשות עצמו. המטען אותו יעלה בידי המתמחה לצבור בתקופת ההתמחות - הוא זה שיעמוד לרשותו של עורך הדין הצעיר. כך, לכל יום שינוצל ללימוד יעיל, בתקופת ההתמחות - יש חשיבות מכרעת לתפקודו העתידי של עורך הדין העצמאי.
מתמחה לא יכול לקבל לידיו ניסוח מסמכים בכתב, עד שישתפשף בעבודה במשרד עורכי הדין. הבעיה היא, שעד שהוא מגיע לרמה בו ניתן לקצור את פירות ההשקעה בו - מסתיימת תקופת ההתמחות.
מנגד, הארכת התקופה תשרת אף את טובתם של עורכי הדין המאמנים. לעיתים קרובות, מסרבים עורכי דין לקבל מתמחים תחת חסותם, בשל כך שכאשר יגיע המתמחה לרמה הנדרשת שתאפשר למאמן לקצור את פירות השקעתו בו - תסתיים תקופת ההתמחות.
משרדים שעד כה סירבו להעסיק מתמחים - עשויים לשקול בשנית את עמדתם, לאור הארכת תקופת ההתמחות והאפשרות להפיק פירות מההשקעה במתמחים. ממילא ישפיע הדבר על הגדלת היצע המשרדים הפותחים שעריהם בפני מתמחים, וייצאו כולם נשכרים.
להארכת תקופת ההתמחות יש השלכה ישירה לא רק על טובת המתמחה הפרטי, אלא גם על טובת המקצוע. השקעה רבה יותר במתמחים, והתמדה בלימוד יסודותיו המעשיים של המקצוע, תאפשר את העלאת הרמה המקצועית של הנכנסים בשערי המקצוע. השקעה רבה יותר במתמחים תיצור עורכי דין מנוסים יותר, אשר יעניקו שירות טוב יותר וטיפול מקצועי משובח יותר לקהל הרחב.
בכל הכבוד, הנימוק בו עושים שימוש המתנגדים להארכה - אינו יכול לעמוד. הטענה הנשמעת הינה, כי הארכת התקופה תפגע במתמחים כלכלית, הואיל והללו ינוצלו במשך שנתיים ללא פיקוח ואכיפה. הטענה היא, כי מתמחים עושים שליחויות ועבודות משרדיות, ככוח עבודה זול, ולא עבודות משפטיות. זוהי טענה כבדת משקל, המחייבת בדיקה וטיפול מעמיקים, אשר סנקציות בצידם, כלפי מי שיימצא מנצל מתמחה. לא יכולה להיות מחלוקת, כי תקופת ההתמחות צריכה להיות מנוצלת אך ורק לצורך לימוד מעשי של המקצוע, ובוודאי שמתמחה אינו תחליף לפקיד או לשליח.
טיפול בבעיית הניצול, ככל שקיימת, יגרום לכך, שתקופת ההתמחות תושקע למטרה הנשגבת לשמה נוצרה, ותעלים את הנימוק המרכזי להתנגדות להארכתה.
דווקא הארכת התקופה לשנתיים תסייע בהקטנת ניצול לרעה של המתמחים, ותתרום לרצון להשקיע בו, תוך ייעודו לביצוע עבודות משפטיות, לטובת שני הצדדים להתקשרות זו.