כנגד ארבעה בנים דיברה התורה.
אחד חכם?
זהו השמאל. פעם אחר פעם, הוא, השמאל, במיעוט, - אך מצליח לשלוט בפועל. הכיצד? מאוד פשוט - בעזרת חוקוס-פוקוס.
ותם?
מי הוא התם?
התם הוא הציבור. לאחר שהשמאל החכם חוזר מאה פעמים על אותה המנטרה: "שלטון החוק, שלטון החוק", הציבור התם מאמין וחוזר אחרי השמאל: "שלטון החוק!".
זהו החוקוס-פוקוס שהמציא השמאל החכם.
שלטון החוק?
בחברה האנושית חוק הוא לא מטרה. חוק הוא אמצעי, אמצעי להשגת המטרות שהחברה מציבה לעצמה. הציבור מציב את מטרתו ואז, לשם הגשמת המטרות הללו נקבעים החוקים. כמו שכביש המטרה היא נסיעה, ולא תמרורים ורמזורים. אלה הם אמצעים לכיוון תנועה בטוחה ונוחה.
השמאל החכם יודע זאת היטב ופועל בהתאם. הוא יודע מה מטרתו האסטרטגית האמתית: מדינת כל אזרחיה שתהווה תחליף למדינה היהודית. למען המטרה הזאת פועל השמאל לקבוע החוקים ולפרשם.
החוקוס-פוקוס הגדול שהמציא השמאל החכם הוא סיפור כיסוי עבור הציבור התם: "חוק הוא המטרה".
ומי זה שאינו יודע לשאול?
זאת ממשלת ליכוד. השרים וסגני השרים של ממשלת הכאילו-ימין לא יודעים לשאול שתי שאלות פשוטות.
הראשונה: מהי המטרה? למען מה אנו מושלים? נסו לשאול את השרים את השאלה הזאת, כפי שניסיתי אמש בכנסת ובשיחות טלפון.
בגין ענה: "זה חוק לא חוקתי - בג"ץ ממילא יפסול. אני מסתכל קדימה...". אמת דיבר השר: הוא באמת מסתכל קדימה, כמו גם הבוס שלו ועוד כמה שרים המקורבים לבוס. יעלון ענה: "אתה לא מבין, זה מאוד מורכב, זאת סוגיה של שלטון החוק. אתה רוצה לסבך אותנו עם בית דין בינלאומי בהאג?" אמת דיבר גם הוא: השאלה שעולה כאן - השאלה השנייה ששרי הליכוד אינם יודעים לשאול: "מה יהיה בספטמבר?".
מה, גם אתם לא יודעים? לא זוכרים "מה יהיה בספטמבר-ר-ר-ר-ר"? לא פלא. גם אני לא זוכר. אף אחד לא זוכר. זאת הייתה השאלה של השנה שעברה. היום היא מעניינת כמו שלג דאשתקד, אבל בשנה שעברה - או-הו! ההפחדה אודות גורלה של ישראל בעצרת האו"ם עבדה מצוין. איום בסנקציות בינלאומיות בשילוב מילות הקסם 'שלטון החוק' עובדות תמיד.
והרשע?
הרשע הוא ראש הממשלה. הוא יודע שחוק הוא רק אמצעי ולא מטרה. הוא יודע שאולפנה ומגרון זה רק התחלה והם יהרסו - לא למען החוק אלא באמצעותו, בעזרת החוקוס-פוקוס. הוא יודע שבהאג יקרה בדיוק מה שקרה בספטמבר אשתקד באו"ם. הוא יודע, הוא לא תם - לכן הוא רשע.
בזאת ניתן היה לשים נקודה על סיפור ארבעת בנים. אך כמו בהגדה של פסח גם כאן ישנו עוד בן - הבן החמישי. הוא לא הוזכר במפורש בהגדה כי חז"ל ידעו שהבן החמישי כלל לא יגיע לסדר...
הבן החמישי הוא אנחנו.
אנחנו, שאכלנו בנחת ובתיאבון את ארוחת הערב שלנו בשעה ששובתי הרעב ישבו באוהל וחיכו לנס שיבטל את רוע הגזרה.
אנחנו, ש"השתתפנו" בצעדה מהאולפנה לכנסת... בישיבה מול מסך הטלוויזיה.
אנחנו, שדיברנו יפה ומנומק... אצלנו בסלון. אנחנו, שלא מצאנו זמן למחות שם, בירושלים כי "מה זה יעזור?".
אנחנו, באדישותנו, נותנים לכל זה לקרות.