חבשתי כיפה ויצאתי לחפש עבודה. "ראיונות העבודה" התקיימו בדירות שקירותיהן ראו ימים לבנים יותר. ההצעה הראשונה הייתה להיות נהג. נהג? רק אם אוכל להעביר מריחואנה כמו שעשה נהגו של השר. ההצעה השניה הייתה להיות חבר בכנופיית פרוטקשן. כן, זה קיים גם אצל חובשי הכיפות. רק שכאן זה נעשה בחסות ובכשרות מלאה - למהדרין. אם כבר להיות פושע, אז למה להסתתר מאחורי הדת? למה לא להיות פושע בעל שם? יש כאלה שעשו קריירה, הון ומוניטין. יש גם את השלב בו פושע מחליט לחזור למוטב. הוא מתחיל לגדל זקן, לחבוש כיפה, לברך במקום לקלל. לא מפתיע שפושעים חובשים כיפה ומביעים חרטה (בדרך כלל רק מול התקשורת), זו דרך של בריחה או הסבה מקצועית.
שכיות החמדה של ארצנו וביניהן האתרים ההיסטוריים והארכיאולוגיים "זוכים" להשגחתם של בריוני אתרא קדישא. הכתבה בחדשות ערב שישי בערוץ 2 פתחה צוהר לעולם העבריינות המוכרת בשם "פרוטקשן". פרוטקציה? לא! לא! פרוטקשן. זה אומר אני משלם לך על-מנת שתשמור עליי ועל רכושי. זה עסק טוב ומכניס. מזעזע היה לראות את כתובות הנאצה שרוססו בגנות אנשי רשות העתיקות. אותן כתובות שמרמזות לדינם של העוסקים במקצוע הארכיאולוגיה, אותם אנשים שטורחים לזהות ולשמר את ההיסטוריה שלנו. ומה עושים ה"צדיקים"? נלחמים על קברים? במאבק על חדר המיון המוגן בבי"ח ברזילי הפסדתם והורחקתם משולחן המו"מ, כמו שנאמר "מי שמכם כפוסקים ?" שכחתי לרגע שמדובר פה בעסק, פרנסתכם הבריונית. אלא שאתם אינכם אשמים. האשמה היא בנו, ורק בנו. כי כל עוד יזמים וקבלנים וכל מיני בעלי הון מוכנים לשלם כופר/שוחד/פרוטקשן (כך כינה זאת אחד משלכם בכתבה) הרי הם שותפים לפשע. כמה לא מפתיעה העובדה שחשיפת הפרשה זוכה כעת לחקירה משטרתית. חקירה שסופה ידוע מראש. ואולי לא?