45 שנה לכיבוש

אני מנסה ברשימה זו להעלות הרהורים, שליוו אותי בהפגנה לציון 45 שנה לכיבוש שהתקיימה בשבת בתל אביב. הפגנה, בה לא יכולתי לקחת חלק פעיל וצפיתי בה מהצד. אנו מנהלים את חיינו כבר 45 שנים בשטחים הכבושים על-פי התפיסה של "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" ("במדבר" כ"ג 10). זה העתיד שצפה לעם ישראל בלעם בן בעור בדברו אל מלך מואב, בלק בן ציפור. חזון זה אנחנו הופכים היום למצע פוליטי מנחה במדיניות הישראלית. רק איננו לוקחים בחשבון, שאנחנו עלולים להגיע למצב "שגויים לא יתחשבו בנו". התפיסה של "עם לבדד ישכון" עלתה לא פעם על סדר היום המדיני שלנו. אל מול מקדשי מדיניות "עם לבדד ישכון" בימיה הראשונים של מדינת ישראל, התייצב בכל כוחותיו הדלים ובנחישות רבה, מי שהיה שר החוץ הראשון של ישראל, משה שרת. למרבה הצער, משה שרת לא הצליח להנחיל את גישתו המדינית אל מול מדיניות ניצית וכוחנית שהנחתה את ישראל, שצעדה לעבר מלחמה מיותרת באוקטובר 1956. מצער מאוד שהמצפן של משה שרת אינו המצפן של מדיניות החוץ שלנו באלו הימים - שאינה קשובה לאזהרות של שר החוץ הראשון שלה, מתוצאות הרסניות הצפויות לישראל מאימוץ הגישה של עם לבדד ישכון. העובדה שקובעי המדיניות דחו על הסף את גישתו המדינית של משה שרת גרמה לו צער, המקבל את ביטויו במשפט המצמרר "ארצי הלכה ממני" (יומן אישי, כרך ז', ע' 1910) אני סבור, שיהיה רק טוב לישראל, אם קובעי המדיניות כיום לפני שהם מעלים את ישראל על שרטון של "עם לבדד ישכון" יעיינו בצוואה המדינית של משה שרת: "נהיה מוכי עוורון, אם לא נמצה את האפשרויות של בעלי ברית בעולם...יש לטפח את הנכס הזה ...איך העולם רואה את מדינת ישראל, האם הוא רואה אותנו ככוח חיובי או ככוח שלילי, כגורם מוסרי או לא מוסרי , אם הוא רואה אותנו כבית יצירה גדול...זה מוכרח להיות יעד קבע של מדיניות החוץ הישראלית". (משה שרת, יומן אישי, ע' 1516 , כרך ה'). לצערי, העולם אינו שופט אותנו כגורם מוסרי ואינו שופט אותנו ככוח חיובי, כשהוא בוחן בנייה רבת היקף בשומרון וביהודה, המבוצעת תחת מעטה של הונאות בשם החוק והדין. העולם אינו מקבל אותנו כגורם שיש להתייחס אלינו בכבוד לנוכח מראות הכיבוש , כשהן מגיעות אל סף רתיחה מחודשת בהשתלטות מופקרת על שכונות ערביות במזרח ירושלים. ישראל שלי, שקיבלה אשראי מוסרי כה גדול ב-כ"ט בנובמבר 1947 על-ידי רוב אומות העולם, מביאה על עצמה את אובדן האשראי תוך כדי התעקשות לשמור על כל השטחים. רק מהשפה אל החוץ משחררת אמירה בלתי מחייבת של נכונות לפשרה טריטורילית, כדוגמת נאום בר-אילן. ממשלת ישראל משלה את עצמה, שהעולם יהיה מוכן לקבל לאורך זמן את תרמית ההונאה של הבנייה בשטחי יהודה ושומרון . לצערי, ישראל אינה ערה למציאות שעשויה לפקוד אותה מול עולם שיאמר לא לישראל, המנהלת מלחמות בלתי פוסקות כדי לשמור על כיבושיה לפני ארבעים וחמש שנה . עולם שיאמר לא לישראל הממאנת לאמץ את הגישה, ששלום לא ייכון כל עוד נמשיך לשלוט בשטחים, המיועדים למדינה של עם הפלשתיני. למרבה הצער, המדיניות של "עם לבדד ישכון" יש לה שורשים עמוקים בחברה הישראלית, חברה המגבה ברובה את מדיניות ממשלת ישראל. האתגר הגדול של השמאל בישראל הוא לאגור כוחות, להתאחד ולהתנחל בלבבות של החברה הישראלית כדי להמיר את המישוריות הכוחנית, שיש לה מצדדים רבים בחברה, במישוריות של פשרה טריטוריאלית לקראת עתיד של שתי מדינות לשני העמים ושתי בירות בירושלים. ההפגנה בתל אביב של אלפי אזרחים, יהודים וערבים , בחלקם הגדול צעירות וצעירים , שהתאחדו יחד תחת הסיסמה - "יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים" ב-5.6.2012 לציון 45 שנה לכיבוש חייב שיהיה לה המשך במאמץ לשכנע את הציבור בישראל - שישנה דרך אחרת.