משחר נעוריי אני גדל ומחונך על גישת החרדים כי אנו (הם) מגינים על מדינת ישראל באמצעי לא פחות מוכח והוא: לימוד התורה. עניין זה הוא גם לא פחות חיוני מהצרכים האחרים של היהודים. על כן, הגיוס לצבא של בחורי הישיבה צריך להיבטל מול הצורך
האמיתי של העם היהודי, שהוא "לימוד ועיסוק בתורה".
ייאמר מיד כי כיום נראה לי ההסבר הזה כבלתי משכנע. הוא נשלף ונטען כמנטרה. אני משוכנע כי גם החרדים לא מאמינים בהסבר זה באמת ובתמים.
כאשר באים לאדם בטענות או בתביעות במישור הפרקטי, המעשי, טוב יעשה אם יעלה את תשובתו לתחום העקרוני/האידיאולוגי/האמונתי, שכן נגד טיעון עקרוני/אידיאולוגי בלתי אפשרי ליתן תשובה מוחצת והדבר נשאר בתיקו, כביכול,
כמחלוקת אמונית שאינה ניתנת לפתרון. לאור עקרונות הליברליזם, אין לכפות אמונות ודעות על איש, לכן נשאר הציבור החרדי בלתי נכפה במשך למעלה משני דורות. הגיעו הדברים לכך שגם הם מאמינים ל"גולם" שיצרו.
הגישה החרדית המסורתית
ההסבר לגישת החרדים מצוי במישור החברתי/הסביבתי ולא במישור האמוני/האידיאולוגי. היהודים, במיוחד היהודים האורתודוקסים/השמרניים, מאז ומתמיד לא רצו להיטמע במדינות ובחברות בהן חיו. כתוצאה מכך, גם לא הזדהו עם המדינה או החברה בה חיו. הם ראו במדינה בה חיו כמי שמספקת את צרכיהם השוטפים ובמיוחד את ההגנה הפיזית עליהם, אך לא מעבר לכך. הם לא הרגישו צורך לגמול למדינה או לחברה בה חיו, מה גם שהמדינות היו אפופות במעשים אנטישמיים ומעשים של דיכוי ואפליה. הם הסתפקו בנאמנות בסיסית למדינה בה חיו ובמילוי החובות האלמנטריות, אך בשום אופן לא הזדהות עם המדינה בה חיו, לא שאפו לתקן או לשנות את המדינה ולא שאפו לעמדות שלטוניות.
גישה זו, שהייתה הגישה המסורתית של היהודים ובוודאי של היהודים האורתודוקסים, לא השתנתה כהוא זה עם הקמת מדינת ישראל. הם
לא מזדהים עם המדינה, מקיימים את חובותיהם הבסיסיות ואף נאמנים לה במידה בסיסית. ההבדל בין התנהגות החרדים במדינת ישראל מהעמדה המסורתית של היהודים בגלות, היא שבמדינת ישראל הם כן שואפים לעמדות שלטוניות ולעמדות כוח, ומנצלים לשם כך את מספרם וכוחם הפוליטי.
כאן צריך להיות הפתרון.
החרדים אינם יכולים להתגייס לצבא משתי סיבות:
א) הם לא מזדהים עם המדינה החילונית ולא יכולים להזדהות עימה.
ב) גיוסם לצבא פירושו מחיקת זהותם העצמית, מנהגיהם, לבושם ועוד. מבחינתם, פירוש הדבר דרישה להתאבדות, שהם לא יכולים להסכין עימה.
עקרונות הליברליות והסובלנות שלנו
לכן, אפוא, אין מקום לכפות עליהם גיוס לצבא - לא בגלל אמות-מידה שלהם - אלא בגלל עקרונות
שלנו, של ליברליות וסובלנות. אין זה ליברלי וסובלני לכפות על קבוצת אוכלוסיה למחוק את זהותה והזדהותה האישית.
לדעתי, אין לכפות גיוסם באמצעים של ענישה או מניעת זכויות. זה גם לא הומאני, לדעתי. יש להסיר גם את מגבלות הפטור מגיוס בדמות ביקורות, ביקורות פתע, רישומים ודיווחים, ודי לו לאדם להודיע על חוסר נכונותו לשרת בצבא בהיותו משתייך לקבוצת האורתודוקסים.
באופן הגון ניתן לומר לציבור החרדי: אנו מקבלים את חוסר רצונכם להתגייס לצבא מתוך שאינכם מזדהים לחלוטין עם המדינה החילונית, אנו מכבדים את גישתכם. אך מאותם נימוקים עצמם יש
לבטל את זכות הבחירה של מי שאינו מתגייס לצבא.
כל השאר יבוא מאליו לאחר שזכותם הפוליטית תתבטל. גם פסיקת הרבנים תשתנה.
יש לפעול בשכל ולא מתוך אמוציות וגם לא מתוך כפייה.