בוכים וממשיכים בדיוק באותה הדרך

אם ניתן להבין את תגובות שר הפנים ושר האוצר לדוח הקשה, ובאותה נשימה לדחות בשאט נפש את התנהגותם הבזויה, ושל להקת היועצים, היחצ"נים ומלככי פינקתם, בלתי מובנת תגובתם של אנשים המנסים לשדר רצינות ודאגה לאזרחים. נמנים עם אלה עיתונאים, פוליטיקאים ומיני מומחים למטעם עצמם. זו השיטה לקבור עוד דוח של מבקר המדינה ובכך לקבור קבורת כלב את מסקנותיו. מתברר שגם בנלוזים שבמעשים, השמיים הם הגבול. כל שר או ח"כ משמיע את המנטרה הנשמעת כה נוגה, כה פשוטה, לכאורה, המבקשת מכל אזרח לשמור על החוק. המתוחכמים שביניהם משתמשים בביטוי האולטימטיבי "שלטון החוק". אז אם בחוק עסקינן, מן הראוי שציבור הקוראים יחזור ויקרא מה שכתוב בחוק יסוד: הממשלה, לאמור: "4. הממשלה אחראית בפני הכנסת אחריות משותפת; שר אחראי בפני ראש הממשלה לתפקידים שעליהם ממונה השר." זהו הסעיף שמבקר המדינה הסתמך עליו בכותבו את המסקנות לגבי תפקודם של שר הפנים ושר האוצר, וממילא על ראש הממשלה. המבקר הגיע למסקנה ששני השרים הללו וראש הממשלה לא מילאו את תפקידם כחוק. על זה נאמר "נאה דורש, נאה מקיים". לדמגוגיה אין גבול. כל ההתפלפלות הפילוסופית, כל ההתנפלות על מערכת המשפט ועל ועדות חקירה היא כסות של נבל. סנקציה, תהיה זו משפטית או ציבורית, לעולם תהיה מגונה בעיני המבוקרים. אז ממה נפשך? כל אדם סביר יודע היטב שלצד הזכויות ישנן חובות, ולצד נורמות ישנן הפרות נורמות, ולצד סמכויות עצומות חייבת להיות אחריות. שרים חפים מכל אחריות על מעשיהם ומדיניותם? בידי שרי הממשלה מוטלת אחריות שאין למעלה ממנה. בעתות אסון הנובע ממדיניות שגויה של שנים, שר או שרים האחראים לכך חייבים לתת את הדין, לפחות מן ההיבט הציבורי. חייב בפיקוח על ההתנהלות שר הפנים מנסה להוכיח את "חפותו" באסון הכרמל על-ידי הקביעה של השגת מאה מיליון שקל למערך הכבאות. האם בכך יכול לפטור את עצמו השר הנכבד מאחריות על מה שנתגלע לנגד עיני הציבור? לא. שר הפנים איננו חייב לספור את הכבאיות. שר הפנים כן אחראי לקיומו של מערך כבאות ראוי. שר הפנים אחראי ממונה על הרשויות המקומיות ובדין הוא חייב לפקח על התנהלותן. שר הפנים היה חייב לדרוש דין וחשבון מהרשויות על ניהולו של מערך הכבאות. מבקר המדינה מצייר את מערך הכבאות כגופה גוססת. אז יתכבד כבוד השר להסביר איך יתכן שמערך הכיבוי שהוא חיוני בעתות אסון, היה בלתי כשיר לחלוטין לטפל באירוע הטרגי. מדוע היה צורך להקים רשות ארצית לכבאות רק לאחר האסון האיום כשכולם, כולל שר הפנים, ידעו שנציב כבאות ראשית הוא מבחינת פיקציה בלבד, לאור העובדה שכל תחנת כיבוי נוהלה כממלכה בפני עצמה, ללא תיאום, ללא אימונים משותפים, ללא שום תוכניות למצבי חירום? בפני מי היה צריך נציב כבאות ארצי לתת דין וחשבון אם לא בפני שר הפנים? זאת גם זאת: העובדה שהרשויות המקומיות התנהלו בצורה פושעת בנושא הכבאות לא הייתה אמורה להגיע לאוזנו של שר הפנים? לקוראים המתעניינים, יוזכר שבדוח וינוגרד לאחר מלחמת לבנון השנייה צוינה העובדה שהרשויות המקומיות כשלו בתפקידן ביחס להיערכות העורף. שר הפנים, הממונה עליהן, לא היה צריך לדעת זאת מראש? הטענה המוזרה ביותר של המתנגדים לדוח המבקר הייתה הריבוי אין סופי של ועדות חקירה, שעד היום לא הביאו לשום תיקון ממשי. בדיוק כאן טמון הפרדוקס: למרות ועדות החקירה, ממשלות ישראל צפצפו על כולם. אז ללא ועדות חקירה, הממשלות תתעלנה על עצמן? נו באמת. אז יאמרו המומחים שאלה סוגיות ציבוריות, משמע הציבור יהיה אחראי להעניש את המנהיגים. הצחקתם אפילו את הפוליטיקאים. ראוי להזכיר לעצמנו שאפילו המחאה שלאחר מלחמת יום הכיפורים לא הביאה לשינוי השלטון. עברו ארבע שנים עד שהציבור העניש, כביכול, את מפלגת השלטון. בקיצור, הטענה מופרכת מיסודה. שר האוצר ראוי ל"טיפול" מיוחד. נותיר זאת למאמר אחר.