בטרם אגש לנושא המאמר, ביקורו של פוטין בארץ ישראל, אני רואה חובה לעצמי לצרף את קולי למביעים הוקרה לזאב חבר, זמביש, על כל מה שהוא עושה בארץ ישראל בשביל עם ישראל זה עשרות רבות בשנים - ללא ליאות, בכישרון נדיר ועם הישגים היסטוריים. העם היהודי ממעיט להכיר תודה למיטיביו מבני עמו, בוודאי לא כמו שהוא יודע לעשות זאת כלפי זרים.
יש הרבה כפיות טובה, קטנוניות, רכילות ואי פירגון. המעשה הפראי והטיפשי של פגיעה במכוניתו דורש התייחסות - קודם כל מפני שהוא מספק לנו הזדמנות למלא אחר הצו של "הכרת הטוב". כל מי שזכה וזוכה לחוויה של חיים בחלק הכי היסטורי של ארץ ישראל חייב תודה לזמביש, כי קשה למצוא מקום בכל רחבי יהודה ושומרון שלא הייתה לו יד בהבאתו לעולם או בקידומו. ויותר ממה שהוא עושה בגלוי הוא עושה בסתר. וכך יוצא, שמהללים את מעשיו של האיש הענוותן הזה אחרי שפגעו בו, מהעדר אירועים וחגיגות שבהם מחלקים לו כיבודים, כי האיש בורח מן הכבוד.
וגם למחות צריך. למרות שהפראים הקטנים עם הידיים המזיקות והראש האידיוטי שפגעו בזמביש ובשר ארדן, ספק אם ראויים הם שיתייחסו אליהם בכלל. חייבים למחות, אם לא כלפיהם, הרי מכל מקום כלפי המעשה המופרע. כי מי ששותקים אפילו מול פגיעה אישית קטנה לכאורה הגובלת במעשה קונדס, עתידים לשלם בעצמם, היחיד והחברה, ברבית דרבית. המשטרה אינה צריכה לטרוח לתפוס את הערבים שמרחו את הלכלוך שלהם על קירות של בית כנסת, שתחפש ותמצא את מי שלכלכו והציתו מסגדים - הם הם שגם פגעו בבית הכנסת! וכי לא ניתן היה לצפות מראש, שיימצאו ערבים שירצו לשלם "לנו" באותו המטבע ?
אם אכן יש לזמביש יד בפתרון שהושג למשבר שכונת האולפנה בבית אל - וזה הרי הדבר שעליו באו הידיים הטיפשות 'להענישו' - כבר על כך בלבד מגיעה לו תודה מיוחדת. הוא הצליח, ולא בפעם הראשונה, לחלץ רווח גדול מבין מלתעותיו של הפסד בטוח.
ומכאן, לביקורו של ראש ממשלת רוסיה, פוטין.
ביקור פוטין - מחווה חיובית למדינת היהודים
בראש וראשונה מגיע יישר כוח לראש ה
ממשלה שיזם את הביקור הממלכתי הזה, ביחד עם הקמת האנדרטה בנתניה המנציחה את גבורת הצבא האדום. זה הצבא, שיותר מכל כוח אחר היכה וניצח את מכונת המלחמה וההשמדה הנאצית, שגם מאות אלפי יהודים לחמו ונפלו בשורותיו.
הצדק ההיסטורי הזה לא היה יכול להיעשות כאן כל עוד חצץ בינינו לבינם "מסך הברזל", ואנחנו היינו בחוד החנית של המלחמה הקרה בין המזרח למערב. מאותו הטעם גם חסרנו עד כה את מלוא ההערכה ללחימה, לגבורה ולסבל של העם הרוסי - מחוץ לאסון שפקד לחוד את העם היהודי. רק הודות ליותר ממיליון אחיות ואחים שהגיעו אלינו ממה שהייתה ברית המועצות, מסוגלים אנחנו היום לראות את תמונת המלחמה ההיא בצורה מלאה.
מהצד הרוסי, עצם ביקורו של פוטין אצלנו זמן קצר לאחר התמנותו לנשיא, הוא מחווה חיובי כלפי מדינת היהודים, ומחוות בין מדינות אף פעם אינן חסרות רקע מדיני, ואותו כדאי לבדוק.
ידוע, שלאיש פוטין גישה ידידותית ליהודים בארצו, וכנראה ליהודים בכלל. זה נובע מחוויות אישיות שחווה, ולדברים האלה יש חשיבות עצומה. הכומר הכלר, שפתח בפני הרצל את טרקליני השליטים האירופים והיה עימו עד ליומו האחרון, חווה ברוסיה פוגרום, וזה השפיע עליו כל חייו. הקולונל הבריטי מיינרצהגן, קצין המודיעין של צבאות אלנבי במלחמת העולם הראשונה, אולי הקצין היחיד בממשל הצבאי הבריטי בא"י בין השנים 1918-20 שלא היה אנטישמי, חווה רדיפות של יהודים ברומניה, ומאז ליווה בחום ובאהבה את העניין הציוני.
הקולונל פטרסון, מפקד הגדוד העברי באותה המלחמה, אף הוא חווה רדיפות אנטישמיות באירופה, ומאז נעשה ידיד לנו. הנשיא רייגן עסק בשרותו הצבאי במלחמת העולם השנייה בסרטי מלחמה, וביניהם סרטים מן השואה, ודבר זה הטביע את חותמו על יחסו אלינו. אשר לפוטין, יהודי רוסיה אינם חדלים מלשבח את יחסו החם, את תמיכתו במוסדות יהודים ואת מלחמתו הנמרצת באנטישמיות.
רוסיה אינה עוד אויבת
שנים רבות סימלה בשבילנו רוסיה את הפוגרומים של הצאר ואח"כ את הדיכוי הבולשביקי של היהדות, הציונות והשפה העברית. ברית המועצות גם הייתה רוב הזמן אויבת למדינת ישראל, תומכת ללא תנאי באויבינו הערבים - עד כדי סיוע פעיל בלחימה נגדנו. לא פלא, שאנחנו מתקשים לפעמים להפנים, שהיום רוסיה אינה עוד אויבת לנו.
אומרים בצדק, שהעלייה הרוסית הגדולה משמשת גשר ומסד למערכת היחסים החדשה הזאת. זה אינו אומר, כמובן, שבכמה תחומים האינטרסים שלנו ושל הרוסים אינם מנוגדים. אולם - האם האינטרסים שלנו ושל ידידתנו הגדולה ארה"ב תמיד זהים? בעניין הפלשתיני, למשל - כבר לפני אובמה , ולא כל שכן בימיו, ארה"ב חותרת תחת מעמדנו בלב מולדתנו בניגוד מחלט לאינטרס הלאומי שלנו. ובכל זאת, אמריקה היא עדיין המדינה הקרובה ביותר אלינו בעולם, ושוב - בין היתר בגלל הגשר שיהודי ארה"ב הקימו בינינו לבין המעצמה הזאת, ומעוד אלף דברים משותפים המחברים בינינו.
מדוע ביקור פוטין עשוי להיות בעל משמעות מדינית ולא להיזכר כאירוע צבעוני בלבד?
פוטין מגיע אלינו יום אחד לאחר ש
מוחמד מורסי, איש האחים המוסלמים, הוכרז נשיא מצרים, וזאת בתמיכת אמריקה של אובמה שהפעילה לחץ על הצבא המצרי לחדול להתערב נגד בחירתו ולמען בחירת המועמד הליברלי, החילוני ואוהד המערב. עולם הפוך! כפי שתמיכת אובמה בהפלת מובארק הייתה גם היא עולם הפוך. עד כדי כך הגיעו הדברים, שהמפלגות הליברליות במצרים פנו גלויות לארה"ב ודרשו להפסיק ללחוץ על הצמרת הצבאית להעביר את השלטון לידי האחים המוסלמים.
נראים הדברים, שאת הסיכוי שמצרים תהפוך למדינה איסלאמיסטית עם גיבוי אמריקני גם רוסיה אינה אוהבת. הנה נושא משותף לשיחה בין מנהיגי רוסיה וישראל.
כרקע לשיחה זו יוכל לשמש מה שהתחולל בלוב. שם, הרוסים בפירוש לא התלהבו מן התשוקה להפיל את קדאפי, שנתפסו לה סרקוזי ואובמה. הללו הצליחו לחלץ ממועצת הביטחון החלטה שהתירה להם לפעול מן האוויר, אך ורק כדי להגן על האוכלוסיה האזרחית ואת ההחלטה הזאת ניצלו ביחד עם הבריטים ותוך הטעיית הרוסים, כדי להשמיד את צבאו של קדאפי ולרצוח אותו. קודם לכן הזהיר קדאפי את המערב, שאחריו תתפורר לוב לשבטים ואף תיפול לידי האיסלאמיסטים. גם פוטין הזהיר. והנה היום, כל מה שקדאפי התנבא הפך למציאות.
המהפך האיסלאמיסטי בלוב, כמו בתוניסיה ובמצרים, נעשה בכל מקום בשם הדמוקרטיה, ועדיין לא הצליחו לפענח, האם אובמה טיפש ותמים עד כדי כך שטרם תפס שהדמוקרטיה הערבית טובה רק לסיבוב אחד של בחירות חופשיות שאחריו מי שנבחר הופך מיד לדיקטאטור, או שמא אובמה אינו תמים וכמו ששמו הפרטי חוסיין, כך הוא רוצה בעליית האיסלאם לשלטון בכל רחבי המזרח התיכון ומשתמש לשם כך בתירוץ הדמוקרטי.
ועוד לא הזכרנו את סוריה, שבה אובמה - באמצעות סעודיה, טורקיה, קטר - מספק למורדים, ביניהם גם אלמנטים של אל קאידה - כסף, נשק, הדרכה, בסיסי יציאה ומילוט. כל זה, ביחד עם
ארדואן, שחולל בטורקיה את מה שאובמה מנסה לעשות במצרים: הרס את הצבא, הכוח החילוני היחיד שהיה מסוגל להבטיח שלטון פרו-מערבי מתפקד, והחליפו בשלטון אזרחי איסלאמי. לא לחינם ארדואן ואובמה פועלים בהרמוניה כזו להפיל את אסד החילוני, הנתמך ע'י המיעוטים, וביניהם הנוצרים. לא מן הנמנע, שכשנגעו שני המנהיגים בנושאים האלה, פוטין נימק את תמיכתו במשטר אסד בצורך למנוע הפיכת סוריה ללוב שנייה, ולא ברור אם לנתניהו הייתה על כך תשובה טובה.
ואכן, היכן באמת האינטרס הישראלי?
בכל הנושאים האלה יש קירבה בין העמדה הרוסית לעמדה הישראלית, עד כדי להפתיע. לא, חלילה, שאנחנו נתמוך במרצח מדמשק, אבל יש הגיון בעמדה הרוסית, במיוחד נוכח העובדה שמעשי טבח נתעבים מבוצעים גם ע'י הצד השני. מכל מקום, התמיכה הרוסית באסד אינה, אוטומטית, עמדה אנטי ישראלית. מה גם, שלגמרי לא ברור עדיין, מי מן הניצים שם גרוע יותר, מנקודת מבט ישראלית.
מחשבה: נניח שיום אחד נוחת שוב מטח של רקטות על הדרום וחלילה עם אבידות לנו, וההתקפות מתוך סיני הופכות לבלתי נסבלות. ונניח שישראל נאלצת להיכנס ל"
עופרת יצוקה ב'", אולם הפעם לא יישב בקהיר מובארכ שימחה לה כפיים, כי אם מוחמד מורסי, האפוטרופוס ונותן החסות של החמאס. ומצרים החדשה הזאת תאיים על ישראל שלא תעז לפגוע בחמאס, וארה"ב של אובמה (אם חלילה ייבחר) תיתן גיבוי לעמדתה זאת של מצרים. לקראת יום כזה, למשל, כדאי שלישראל תהיה מערכת יחסים מתוקנת עם רוסיה של פוטין.
ועוד מחשבה: נניח שההסכם פת"ח-חמאס מתממש, ובבחירות בעזה וברמאללה החמאס עולה לשלטון ומדליק את השטח למען נסיגה מיידית של ישראל, והפעם בגיבוי פעיל של מצרים, ארה"ב וכל העולם האיסלאמיסטי, כמובן עם אירופה ברקע. במצב כזה נחפש בנרות כל גורם שהאינטרסים שלו אחרים, ולו "משנאת המן" בלבד.
התסריט של גיבוי אמריקני לאיסלאמיזם אינו מפחיד רק אותנו. הנה, מה שכותב על ירדן כתב הג'רוזלם פוסט, כאלד אבו-טועמה, באינטרנט ("ג'רוזלם קונקשן" מיום 21.6.12). האיש הוא אחד הכתבים והפרשנים הרציניים והאמיצים ביותר בענייני המזרח התיכון:
"פקידים ירדניים אומרים שיש יותר ויותר סימנים שארגון האחים המוסלמים רב-הכוח בממלכה מתכנן לחולל הפיכה נגד המשטר... רוב ההפגנות נגד המשטר יזומות ומונהגות ע"י תומכי האחים, במטרה להפוך את ירדן לרפובליקה איסלאמית.
ערבים רבים סבורים שתמיכת הנשיא אובמה באחים המוסלמים נסכה בהם ביטחון עצמי והגבירה את תאבונם לגרש מנהיגים מתונים וחילונים מן העולם הערבי...
הם משתדלים לרכב על גבי המסע בעד רפורמות המתנהל בממלכה. 'הם למדו מן הניסיון המצרי, שגם שם רכבו האחים על גבי המחאות נגד המשטר שהונעו ע"י רפורמיסטים אמיתיים, חילונים', כך הסביר פקיד ממשלה ירדני בכיר.
פקיד אחר מדבר על 'כוחות חיצוניים' הנותנים גיבוי למזימה של האחים המוסלמים, כדי להפיץ כאוס ואנרכיה תוך ניצול הדרישות לרפורמה ולדמוקרטיה. הפקיד הירדני ציין שכמה נציגים של האחים ביקרו לאחרונה בטורקיה, שם לפי הידיעות פגשו בסגן מנהל לשעבר ב-CIA , Steven Kappes ומנהל לשעבר של ה-5 MI הבריטי, Eliza Manningham- Buller.
אוסמה רנטיסי, עיתונאי ופרשן פוליטי ירדני בולט, טען ששני הנ"ל התחייבו בפגישה שממשלת ארה"ב ושרותי הביון שלה יתמכו במטרות האחים המוסלמים להגיע לשלטון. את הידיעה הזאת הכחישו ממשלת ארה"ב והאחים המוסלמים בתוקף.
מה שהדאיג את המלך עבדאללה במיוחד הוא, שהאחים המוסלמים הצליחו להסתנן אל תוך שבטים ירדנים רבי-כוח רבים, שתמיד היו ידועים כתומכים מסורתיים ואיתנים של המלוכה."
העיתונאי אבו-טועמה מסכם: "אם הממשל האמריקני לא יחדל לפלרטט עם האחים המוסלמים, ירדן תיהפך לרפובליקה איסלאמית רדיקלית.."
אבו-טועמה אינו אומר לנו, איך תשפיע התפתחות כזאת על ישראל ואין צורך, אנחנו יודעים בעצמנו: להיות מוקפים רפובליקות איסלאמיות שקמו בעזרת ארה"ב והם ילדי טיפוחיה - זה לא פחות מחלום בלהות.
בעולם כזה, ישראל תביט מסביב לחפש, למי עוד יש אינטרסים הנוגדים התפתחות כזאת, ויתכן שתמצא שם את פוטין. לא, כמובן, כתחליף לאמריקה - אנחנו עם אמריקה ונגד רוסיה בעניין האירני, למשל - ובכל זאת, מול אמריקה ההולכת יד ביד עם האחים המוסלמיים נזדקק לכל משענת אפשרית.
בעולם המשתנה במהירות, מרחב תימרון חיוני לישראל.